“אין פה ממש סיפור. אז הסיפור הולך ככה: הזמן הוא אביב-קיץ 1977, כן, ממש לפני ובזמן המהפך. מהפך יש רק אחד ולא צריך לפרט. במקומות שונים בארץ יש שכונות קשות ולקשות האלה הוסיפו גם עולים, למשל, קתרין הסבתא, מורה לצרפתית בעברה ברוסיה, גם הנכדים ויקטור הצעיר בן ה-16 ומאשה, שנה וחצי בוגרת יותר, הוריהם נהרגו בתאונה ברכב אותו קיבלו במתנה פה בארץ. חוץ מהדמויות הנ"ל יש עוד כמה הכרחיות, למשל, נמרוד בכר, בנו ש”

“המבט שלך הוא אש קרה אישה זרה איך שאת מתבוננת דרכי האהבה שלך כל כך מרה מיטה סתורה מזכירה איך פלשת לתוכי כשעצמתי עיניים ניסיתי לשוא להזות את פנייך ריח אבק בשערך אפלולית מבטך בצילו של יום קיץ הולך ודועך טעם הדם של צחוקך עור הדבש של גופך וצילו של יום קיץ הולך ודועך הכיעור מושל ברחובות בחלונות משתקפים עננים אפורים מחפש אותך בכל מקום אולי פתאום תוולדי מת”

“"הוא חשב על ישראל, לא היזראיל הגלותית של הוריו אלא ישראל של הישראלים, כזאת שהיא מבית אלפא עד נהלל, של השירים הרוסיים והקיבוצניקים והבחירות והחיים הנעימים של המשפחות המסודרות. והוא חשב שאולי פעם הישראל הזאת תהיה גם קצת שלו." "ויקטור ומאשה" הוא ספר שמרגיש כמו עוגת גבינה נמסה בפה שעם כל ביס אתה כבר יודע טעמה של עוגה משובחת. הספר דורש התמסרות והוא לא נועד לוותרנים או לקוראים שמחפשים עלעול מרפרף שטוח.”

“כתיבה מושכת לכוון וולגרי גס.נסיון כנה לזעזע קוראים בכל מחיר.תאורים "קשים" נובעים מנפשן המסובכת של כל אדם ואדם.90 אחוז - מה מרגיש הגבור,10 אחוז הנותרים-מה עושה הגבור.אין הרבה עלילה בסיפורים אבל יש חדירה...לנפש\נשמה של הדמויות וזאת חדירה כואבת לפעמים.מודל הכתיבה:רעיון כולל ומסביבו "מעטפת" רגשית עבה בהרבה.הספורים כתובים בגוף ראשון כדי להגדיל אמינות ומקוריות בעיני הקורא אבל לעיתים נפגעת מכך הרמה האיטל”

“אין פה ממש סיפור. אז הסיפור הולך ככה: הזמן הוא אביב-קיץ 1977, כן, ממש לפני ובזמן המהפך. מהפך יש רק אחד ולא צריך לפרט. במקומות שונים בארץ יש שכונות קשות ולקשות האלה הוסיפו גם עולים, למשל, קתרין הסבתא, מורה לצרפתית בעברה ברוסיה, גם הנכדים ויקטור הצעיר בן ה-16 ומאשה, שנה וחצי בוגרת יותר, הוריהם נהרגו בתאונה ברכב אותו קיבלו במתנה פה בארץ. חוץ מהדמויות הנ"ל יש עוד כמה הכרחיות, למשל, נמרוד בכר, בנו ש”

“המבט שלך הוא אש קרה אישה זרה איך שאת מתבוננת דרכי האהבה שלך כל כך מרה מיטה סתורה מזכירה איך פלשת לתוכי כשעצמתי עיניים ניסיתי לשוא להזות את פנייך ריח אבק בשערך אפלולית מבטך בצילו של יום קיץ הולך ודועך טעם הדם של צחוקך עור הדבש של גופך וצילו של יום קיץ הולך ודועך הכיעור מושל ברחובות בחלונות משתקפים עננים אפורים מחפש אותך בכל מקום אולי פתאום תוולדי מת”

“"הוא חשב על ישראל, לא היזראיל הגלותית של הוריו אלא ישראל של הישראלים, כזאת שהיא מבית אלפא עד נהלל, של השירים הרוסיים והקיבוצניקים והבחירות והחיים הנעימים של המשפחות המסודרות. והוא חשב שאולי פעם הישראל הזאת תהיה גם קצת שלו." "ויקטור ומאשה" הוא ספר שמרגיש כמו עוגת גבינה נמסה בפה שעם כל ביס אתה כבר יודע טעמה של עוגה משובחת. הספר דורש התמסרות והוא לא נועד לוותרנים או לקוראים שמחפשים עלעול מרפרף שטוח.”

“כתיבה מושכת לכוון וולגרי גס.נסיון כנה לזעזע קוראים בכל מחיר.תאורים "קשים" נובעים מנפשן המסובכת של כל אדם ואדם.90 אחוז - מה מרגיש הגבור,10 אחוז הנותרים-מה עושה הגבור.אין הרבה עלילה בסיפורים אבל יש חדירה...לנפש\נשמה של הדמויות וזאת חדירה כואבת לפעמים.מודל הכתיבה:רעיון כולל ומסביבו "מעטפת" רגשית עבה בהרבה.הספורים כתובים בגוף ראשון כדי להגדיל אמינות ומקוריות בעיני הקורא אבל לעיתים נפגעת מכך הרמה האיטל”