ביקורת ספרותית על ויקטור ומאשה מאת אלונה קמחי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 30 בינואר, 2022
ע"י מורי


אין פה ממש סיפור.
אז הסיפור הולך ככה: הזמן הוא אביב-קיץ 1977, כן, ממש לפני ובזמן המהפך. מהפך יש רק אחד ולא צריך לפרט.
במקומות שונים בארץ יש שכונות קשות ולקשות האלה הוסיפו גם עולים, למשל, קתרין הסבתא, מורה לצרפתית בעברה ברוסיה, גם הנכדים ויקטור הצעיר בן ה-16 ומאשה, שנה וחצי בוגרת יותר, הוריהם נהרגו בתאונה ברכב אותו קיבלו במתנה פה בארץ.
חוץ מהדמויות הנ"ל יש עוד כמה הכרחיות, למשל, נמרוד בכר, בנו של אל"מ בכר, קצין בכיר בחיל הים, וג'ולייט המרוקאית בעלת המינימרקט, שבזכות הצרפתית שלה, היא וקתרין מתחברות.
נשמע מורכב וזה ממש לא. בביתה של ג'ולייט גר גם הנכד הצרפתי, בתחילה מפגר ובסוף רק משהו שמאוחר יותר מקבל שם, אבל איש לא יכול לו ולא לגעת בו, והוא מתבגר נטול שליטה, עד בואה של קתרין, שדווקא לא חשבה מעולם "לטפל" בנכדים, אבל פתאום יש קליק.
ובמעבר מהיר לבית הספר בו לומדים ויקטור ונמרוד, והנה חידוש: ישראלי צריך לאמץ עולה. ויקטור, הילד הרוסי היפה, נקלט בטבעיות לא ברורה מאליה בביתם של הבכרים, מבלה המון שעות שם, מסייע לעלמה האם במטלותיה, מסייע לאחים הקטנים בשיעורים, מבלה שעות עם נמרוד וזה נגמר במשהו שהיום היו עושים מזה עניין קטן, אם בכלל, אבל אז, כששניהם נתפסים עירומים בסלון ביתו של נמרוד עם קמצוץ חשיש, בקושי לסיגריה אחת... אוהו.
ומאשה? מאשה שומרת על עצמה, תלמידה טובה, לא חנונית כלל וכלל. המידע בין ויקטור ומאשה זורם בטבעיות, הרי הם חולקים אותו חדר. כל כך טוב להם יחד עד לפיצוץ. גם קתרין הסבתא הליברלית, המודרנית יחסית, מוצאת עצמה מחוץ לביתה של ג'ולייט עם הצעה טובה לטפל בנכדיה שלה עצמה. עצה במקום. והכי מוזר? האקדח שנמצא במערכה הראשונה דווקא לא יורה במערכה השלישית.
תגידו שאתם לא מבינים כלום, אבל אמרתי לכם שאין סיפור והרעיונות היפים של אמץ עולה נגמרים בבכי, הניסיון להתקרב ל"מפגר" נגמר במראה דלת הכניסה מבחוץ, והאחות רוצה את אחיה בחזרה כי היא מבינה שזה לא יגמר טוב אצל הילידים.
אבל ה(אין) סיפור זורם בהחלט ואפילו יפה, קשה להניח את הספר מהיד, הדרמה תופסת תאוצה, בגידות מתגלות, האקדח חוזר ונעטף במגבת ועוד ספר יפה של אלונה קמחי בא לעולם ב-2012, מדבר על 1977 בטבעיות גמורה כאילו מלון קליפורניה מתנגן עכשיו ברדיו בטבעיות. רדיו גא גא.
44 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מוריה בצלאל (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
כבר שכחתי שהוא קבור אצלי ברשימת היום-אחד.
Pulp_Fiction (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
נשמע מעניין.
מורי (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
תודה בינתיים לכולם. פועלו הנמרץ של מאן דהוא גרמה לכך שכל הסקירות שקעו.
חני (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אלון יכולה להבין מה לא אהבת.
כל קריעה מהבית שבו גדלת
לארץ אחרת היא קשה. התיאור של אלונה
אותנטי . היה לי מעניין בספר וגם השפה
גבוהה ויפה.

מורי קראתי את סוזנה לפני 20 שנה ויותר
זוכרת שזה היה ספר יפה ומלנכולי.
מורי (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
מישהו קרא גם את סוזנה הבוכיה?
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אלוהים, כמה שלא סבלתי את הספר הזה.
כי אכן, אין בו ממש סיפור, והזיעה שמושקעת בו במאמץ להיות אותנטי ועממי ללא שום סיבה, רק למען השופוני החלול של התיאור האינסופי את הסבנטיז מנקודת מבטם של אנשים ממוצא רוסי, זה פשוט עלה לי על העצבים. והשם, נו. בעכס.
חני (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
כולי אושר שבסוף קראת ואהבת.
לפעמים כיף לשבור
את הסקפטיזים שלך
במשהו מתוק.
והרי היינו שם ב 77.
לאחרונה אני שומעת לא מעט
הד ודווקא של בגין כשהוא מכה
בשולחן וצועק "יהודים"...
סקירה כלבבי!
בנצי גורן (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
תודה מורי. טרם קראתי משהו של אלונה קמחי אבל אולי באמת הגיע הזמן.
סקאוט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
הוא כחלק מתוכנית הלימודים שלי. מקווה מאוד להנות מקריאתו כמוך.
dina (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
הספר הכי יפה שלה לטעמי.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ