"ל הלילה רתחו ימי להבות והשתרבבו לשונות אש מעל גבעת התחמושת ...וקרעי עננים מאדמים, טעוני דם ואש, תעו במרחבי הלילה... תעלות הבטון העמוקות, שזרמו במעלה הגבעה, בלעו את הלוחמים כאילו לא באו אל קרבן. כל תעלה בלתי - ידועה מראש - והיו רבות כאלו - הפכה למלכודת אש שרק יציאה נועזת וחיפוי מלמעלה פרצו אותה, אלא שהמחפה לא תמיד זכה לראות את תוצאות גבורתו... הנחושים שלא שקעו בהלם האיצו בכוח מלפנים ומאחור, שלא לשקוע ולהמשיך בנתיב התעלות הלא - ידוע למטרה שאיש לא יכול להגדירה בבירור... במהלך השעות המוקדמות של הבוקר מצאו את עצמם שרידי הכוחות הלוחמים מסתערים בכיוון הבונקר הגדול. לבםוף, במבצע נועז, פוצץ הבונקר. היה זה אות הסיום לאחד הקרבות הקשים ביותר במערכה על ירושלים. לפני כ35 - שנה, ב6 - ביוני 1967 נפל בחלקי ללחום כצנחן, מילואימניק - בוגר פלוגת מ"כים של גדוד 50 של הנח"ל - בקרב על גבעת התחמושת במםגרת גדוד 66 פלוגה ג'. ומאז חוויה זו לא נותנת לי מנוח."...

"עוד לפני שנרצח היה יצחק רבין עבורי ´גיבור חידה´," כותב מחבר הספר, ד"ר שאול ובר. חידה זו התעצמה לאחר הירצחו. הופעותיו של רבין בתקשורת ועדויות שנתנו המקורבים לו הביעו מורכבות שאי אפשר היה להתעלם ממנה. איש שהיה מוקף באנשים אך גם בולט כאדם בודד המשדר זרות וניכור רגשי. איש פוליטי שמהותו משדרת אי-נוחות מהנורמות הפוליטיות. איש צבא שמשדר יושר ומוסריות אך גם נכונות לחרוג מהנורמות הפוליטיות. איש צבא שמשדר יושר ומוסריות אך גם נכונות לחרוג מנורמות מוסריות כשהדברים נראו לו מחויבי המציאות הביטחונית. ´ציפור מוזרה´, שלמרות התדמית הבלתי דיפלומטית שלה טיפסה במעלה הסולם והפכה לדיפלומט בכיר ומוערך ולמנהיג לאומי. בתקופה המתוארת בספר, ילדות נעורים, פלמ"ח ומלחמת העצמאות, מתגלה רבין כילד, כנער וכעלם מופנם רגשית, ביישן ובוטה הדורש שלמות ללא פשרות מעצמו ומאחרים. כבר בשלבים אלו של חייו הוא מתגלה כבעל תכונות של מנהיג אך עדיין בוסרי לתפקידי המנהיגות הצבאית הכבדים שהוטלו עליו בתוקף הנסיבות. בתקופת שירותו בפלמ"ח מצטייר רבין כאיש של גם וגם - שיר הלל לרעות אך גם בדידות, ביישנות וחוסר קומוניקטיביות. פלמחאי ששידר "אנחנו" אבל גם הקים סביבו סוג מסוים של מחיצת אינדיבידואליסט ואיסטניסט המסתייג ממגעים קרובים עם הזוגלת. בעל שיקול דעת ויכולת חשיבה אנליטית אבל גם בעל מזג מתפרץ שאינו בוחל בלשון בוטה ולעיתים מעליבה. כאיש חינוך וכהיסטוריון מניח מחבר הספר ש"האדם שאינו אלא תבנית נוף מולדתו" ומביא תשובות חלקיות לפיתרון החידה בילדותו של יצחק רבין, בנעוריו ובתקופת המבחן הקשה שלו כמפקד חטיבת הראל. לאורך כל דרכו, ובעיקר לאחר מותו, כונה רבין בכינוי המחמיא "מלח הארץ" אבל מסתבר שבכדי לזכות בתואר אצולה זה, צריך לאכול הרבה מרור וספר זה עוסק גם במרור. זהו ספרו השלישי של ד"ר שאול ובר. הראשון, "חולצה כחולה על רקע שחור" יצא ב-1998 ועוסק ביחסן של תנועות הנוער בארץ ישראל לגולה בתקופת השואה ולאחריה. השני, "גבעה נעלמה" יצא ב-2003 ועוסק בניתוח הקרב על גבעת התחמושת בנקודת מבטו האישית הן כמי שהשתתף בפועל בקרב הקשה והן כחוקר והיסטוריון....

ב-15 ביוני 1967, שלושה ימים אחרי תום מלחמת ששת הימים, התרחשה בגולן דרמה מדהימה. אחד-עשר חיילים מפלוגת טירונים של גדוד גדעון (13) של גולני נכנסו לבונקר מלא מוקשים באזור בית המכס העליון ברמת הגולן והתפוצצו לרסיסים עם הבונקר. הגולן, שהיה פעם שטח של התפרצויות וולקניות, כאילו חידש ימיו כקדם, והתפרץ ברעם אדיר של אש ועשן שחרכו את הסביבה והדיו הרעידו את מורדות הרמה ואת עמק החולה. חבריהם לפלוגה של הנספים, ששהו באזור האסון וצפו במחזה המחריד, גויסו עד מהרה לאיסוף השרידים של חבריהם שהתפזרו למרחק של מאות מטרים במעלה ובמורד רמת הגולן שהיו עדיין מלאים במוקשים. הם זחלו על סלעי הגולן הלוהטים ואספו שברי עצמות ושרידי בגדים וחגורים שהיו פזורים על האדמה החרוכה, על העצים ועל גג בית המכס העליון, לתוך שמיכה צבאית שהייתה פרושה על אלונקה. חלק מהטירונים לא יכלו לשאת את המראות הנוראים, סרבו פקודה, ופשוט עמדו תוהים, בוהים, בוכים ומוכי הלם. אחר כך הארץ דממה והאסון נעלם מהתקשורת למשך למעלה מארבעים שנה. ...

הסיפור של מלחמות ישראל עוסק, בדרך כלל, במעשי גבורה ובגיבורים, חיים או מתים. אך לאחר התנסות ממשית בשדה הקרב ולאחר שיחות עם לוחמים פגועי הלם קרב, בחרתי לעסוק בחצר האחורית של המלחמות, כלומר בקורבנות הפגיעה הנפשית, שלכאורה אינה נראית, אך הסבל הנובע ממנה הוא מוחשי וכואב לא־פחות.   הספר מספר את סיפור הכישלון וההידרדרות בחייו של אנטי־גיבור הלום קרב, שלא יכול היה לעמוד בסטנדרט הגבורה שהמדינה הציבה במלחמותיה, ובייאושו הגיע לבגידה ולאשפוז.   הרקע ההיסטורי של הסיפור הוא אומנם עובדתי, אבל הדמויות וחלק מהאירועים הזויים, ונשאבו מדמיונו של המחבר. ולפיכך, כל דמיון בין הדמויות המתוארות בסיפור לבין המציאות הוא מקרי בהחלט.     עוד מספריו של שאול ובר:   רבין – צמיחתו של מנהיג (ספרית מעריב, 2009); המרגל שהושכח (ספרית מעריב, 2012); הקרב על גבעת התחמושת – רקוויאם לגבעה נעלמה (כרמל, 2015); ההר שהפך למפלצת (מנדלי מוכר ספרים ברשת, 2015)...

היריות שנורו ליד הכנסייה בבית הסוהר בבודפשט אמנם לא הצליחו להרוג את חנה סנש – והיא גססה שעות רבות עד שנלקחה לקבורה – אבל הצליחו ליצור להבה מיתולוגית שאנחנו חיים עמה עד היום. משאל רחוב שיעסוק בשאלה מי הייתה חנה סנש יעלה הסכמה כללית שהיא הייתה צנחנית גיבורה שהנאצים וההונגרים עינו אותה ולבסוף הוציאוה להורג. יהיו כאלה שיוסיפו את העובדה שהיא חיברה את השירים המיתולוגיים "אלי אלי שלא יגמר לעולם..." ואת השיר "אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות..." שמושרים בפי כול.ספר זה מראה את ה'חנה האחרת': אישה צעירה שהייתה עקשנית, אמיצה וחדורת מטרה ללא פשרות, וכן משוררת אידאליסטית בעלת נשמה יתרה, שהתמודדה עם בדידות ואתגרים נוספים שפקדו אותה במהלך חייה הקצרים שנחשפים כאן לראשונה. עוד מספריו של המחבר: רבין – צמיחתו של מנהיג (ספרית מעריב, 2012) זכה בפרס נשיא המדינה וראש הממשלה; המרגל שהושכח (ספרית מעריב, 2012); הקרב על גבעת התחמושת (כרמל, 2015); ההר שהפך למפלצת (מנדלי מוכר ספרים ברשת, 2015); מלחמותי לצד הכורדים בעיראק – צורי שגיא ושאול ובר (סטימצקי, 2017); נפל (כרמל, 2019)....