“איך שיר הפרוטקציה של בחינות הכבוד קשור ליצחק רבין ?
היכן למדת ? כדורי השבתי, התגובה לא הפתיעה, של אלון ורבין ! זה אותו בית ספר, אבל לא אותם תלמידים, השבתי, ולא טרחתי לפתח את הנושא.
כשעברו שנים, חזרתי למשפט הזה, הפכתי בו, וחיפשתי חוט מקשר ביני בוגר מחזור לו' של כדורי, שכמו חברי למחזור היינו פליטים למשפחות קשות יום, לבין בוגר מחזור ד' - יצחק רבין שהשתייך לאצולת הארץ, ולמד בתקופת המנדט.
המסורת, היא החוט המקשר שנשמרה בדבקות מתקופתו של רבין ועד למחזור שלי, שתחילתה עבורי במערה הסודית בה הושבעתי באפלה, לאורם הקלוש של נרות שהטילו צללים. סמוך לשולחן עליו הונחו, אקדח, תנ"ך והלג'יר, עמדתי גאה, מעברו השני עמד המשביע עטוף בסדין. ידי האחת הונחה על התנ"ך, אני נשבע, הדהדה שבועתי, שאת תוכנה אני לא זוכר, כול כך נרגש הייתי.
ההשבעה הקנתה לנו את הזכות לבחינות כבוד, שבתחילתן שאגנו את שיר הפרוטקציה, תוך הטחת אגרופים בשולחנות, בסיומו המורה יצא מהכיתה ואנחנו לא העתקנו, עד לאותו יום רע ונמהר בו חיים החליט להעתיק ואתו רוב בני הכיתה. מאז חשבתי על ערך היושרה שכול כך אפיין את רבין, ועלי שלא יכלתי להתהדר בו, כי השתייכתי למחזור שהעתיק, כמו אות קין הטבוע בי עדיין.
זמן מה לפני האירוע הזה, שמרתי על הלג'ר - ספר המסורת המקורי והמרופט של כדורי. במחזור ד' כתב חיים גורי שרים מופלאים, ולא רבין, שהיה איש של מעשים ולא של מילים. כשסיים את כדורי בהצטיינות, קבל המלצה ללמוד בברקלי הנדסת מים, אהבתו הראשונה, אבל אז היגיע אליו אלון ומשך אותו אל הביטחון, שני התחומים שעוסקים ביסודות החיים והציונות. הבחירה באחד מהשניים הייתה ברורה לרבין, רבין בחר בביטחון כי הצורך היה מידי .
האם בתי הספר בהם התחנך רבין היוו בית היוצר לגיבושו כמנהיג שבחר לנווט למקומות שחייבו הכרעות הרות גורל. סיפרו של שאול ובר, רבין צמיחתו של מנהיג, ילדות, נעורים, פלמ"ח, הוא מסע התחקות אחרי שורשי מנהיגתו של רבין.
המכנה המשותף לבתי הספר בהם התחנך רבין היה חד וברור, מוסדות המזוהים עם זרם העובדים, למדנו שם ערכים כמו, ערכי עבודה, אהבת הארץ, ניהול עצמי על ידי קבוצת הילדים, וכמובן לקיחת אחריות. ובשנים מתוך המוסדות היו חשובים פחות ציונים, תלמידים שלבטח לא היו עוברים את פיזה, או מיצב, אבל הם היו בעלי ערכים.
במוסדות החינוך בהם למד רבין, המורים היו אייקונים, ענקי הדור שחינכו לאהבת הארץ, עם תחושה של שליחות וחלוציות, חלקם חינך למצוינות בלימודים, סוג של אירופיות ששולב עם ארץ ישראליות. היו בהם אליעזר שמאלי שכתב את אנשי בראשית, שלמה צמח הנערץ איש העלייה השנייה, וכמובן נתן פיאט המורה של כדורי, שעיצב את המוסד ככפר נוער, בו התלמידים מעורבים בניהול.
רוזה, זמן מה לפני שמתה מסרטן, רשמה את בנה רבין לכדורי, פנימייה חקלאית, אליטיסטית, ובכך התוותה את דרכו למצוינות ומנהיגות. כדורי הייתה על פסגת גבעה למרגלות התבור, הוא כונתה המנזר משום שיועדה רק לבנים, ישוב יהודי הגובל בישובים ערבים בתוך פרעות 36-9, שהצמיחו את תלמידי כדורי אל מציאות הביטחון. במקום הבודד הזה נוצרה חברת נערים קשוחה המנהלת את דרכה על פי עקרונות וערכים של, יושר ויושרה - בחינות הכבוד סימלו ערך זה, כבוד לעבודה, אהבת ארץ ישראל, כבוד ללימודים ולמורים, הישגיות והצטיינות, אחריות, מנהיגות, והשתלבות בחברת הנערים - סוג של רעות שרבין ערג לה עד לימיו האחרונים. באשר למנהיגות - היה ציון כזה בתעודה, ורבין קיבל טוב מאוד, משום שהצליח להנהיג את חבריו להישגים בפלחה.
מערכת החינוך של זרם העובדים וכדורי הם תבנית נוף מולדתו של רבין, בית היוצר למנהיגותו, המאוד ייחודית והערכית.
שאול ובר הוא היסטוריון המתמחה בתנועות נוער ומבין בחינוך, מה שבהחלט מאפשר לו לצייר את תמונת מוסדות החינוך של מפלגות הפועלים, ולאופן שאלו הכשרו את בני הנוער למשימות הציונות, כמו המאבק על ארץ ישראל, וההתיישבות. אך מצד שני, הדמויות והאירועים, מתוארים בספר, בצורה חלולה, דהויה שאין בה השראה, או אנרגיה סוחפת כפי שביוגרפיה טובה על תקופה סוערת אמורה להיות.
כשסיימתי את הספר הזה, אמרתי לעצמי, אני מתגעגע לערכי כדורי, מתגעגע לרבין המנהיג המבטא ערכים אלה, כחלק ממורשת רבין, ומעל הכול שמח שבחיי חייתי ואני חיי בניסיון אמיתי של מימוש ערכים אלה, ולא תמיד בהצלחה.”