כשלמדתי באוניברסיטה אז עבדתי בעבודת אבטחה של סטודנטים במוסד ציבורי, די ידוע, עם אושיות ציבוריות ידועות. באחד הלילות, בעת שפטרלתי במגרש החנייה החיצוני, הגיע אחד העובדים הוותיקים וידוען בפני עצמו, נשוי ובעל משפחה, בחברת עובדת צעירה במוסד, סוג של מתלמדת, שלא נשואה לו והם נכנסו למכוניתה ויצאו ממנה רק לאחר חצי שעה שבמהלכה נעה וזזה המכונית קלות... הדבר היה דיי שגרתי בעיני, מכיוון שרומנים היו ידועים באות

הסופרת <mark>שלי יחימוביץ'</mark> אשה חכמה ואין עוררין על כך, והכחמה שלה משתקפת בצורה מוחשית בכתיבה שלה. סיפור עלילה מעניין וסוחף.

אומרים שאקדח שמופיע במערכה הראשונה, יירה במערכה ה<mark>שלי</mark>שית. ומה הדין לגבי תחתונים? אם הם מופיעים בעמוד השני, כמה עמודים ייקח להם לרדת? התשובה: אפס.
בעמוד השני של הספר, נוגה שטראובר לא מוצאת גומיה או שרוך לאסוף את שערה, ולכן היא מורידה את התחתונים שלה ומשתמשת בהם לקשירת השיער.
לא החלטתי מה יותר מאולץ ומופרך: לקשור את השיער עם תחתונים מלוכלכים או להשתמש בקוקו המביך הזה כתירוץ לתאר בפני הקורא את המרא

אנחנו חוששים מכל מני פורענויות שעלולות להגיע. מלחמה גרעינית. סתם מלחמה כוללת. מחסור בדלק, במזון. משוגע שיתפוס את השלטון ויהרוס את שרידי הדמוקרטיה שלנו. אנחנו חיים את הרגע וחוששים מרע עתידי. אולם, מה שמפחיד באמת הוא שפורענות היא לא צפויה, שלעיתים היא נמצאת ממש מתחת לאף, בביתנו שלנו. הרע הוא לאו דווקא מה שתארנו לעצמנו.

בספרה "אשת איש" מתארת <mark>שלי</mark> יחימוביץ פורענות כזו בדיוק. נוגה היא אישה נשואה, אמ

שמועות מספרות שהספר מבוסס על אירועים שקרו במציאות - אבל קשה לי להאמין שיש בזה אמת, היות שכל חלק בספר זועק חוסר אמינות מובהק ששכמותו לא נתקלתי גם בספרות פנטזיה. מופרך, זאת המילה המתאימה.

בתור חובבת ספרות בדיה, גם במדע בדיוני וגם בסיפורת, אני חושבת שבמקרה של סיפור שמתיימר להיות משהו שיכול לקרות לכל אחד (ובגדול - הרעיון שעומד מאחורי העלילה הוא כזה) מצופה שיכלול היבטים ריאליים שהקורא יוכל להתחבר א

<mark>שלי</mark> יחימוביץ מפתיעה בספר סוחף , מעניין ומרתק ברובו.
הסיפור מבוסס על חיי נישואים וזוגיות של שנים רבות, שהופכות להיות חיי שיגרה.
נוגה דמות מרכזית בספר, מחפשת ריגושים והרפתקאות, היא נסחפת לרומן עם גבר שגם נשוי.
אחרי כל כך הרבה דרמות שהיא עוברת עם מאהבה, היא מסיקה מסקנות, ונותרת עם המון חומר למחשבה.
הרבה נושאים בסיפור נראו לי הזויים באופן בלתי רגיל.
כל משך הסיפור נסחפתי, ורציתי לדעת מה יקרה בהמשך

אפתח בגילוי נאות: התעניינתי בספר בגלל מי שכתבה אותו ולא כל כך בגלל התקציר על העטיפה או סיבה אחרת. לקראת בחירות, הייתי סקרנית להציץ אל נפשה של אחת המתמודדות הבולטות לראשות הממשלה.
הספר טוב בהחלט, מעבר למה שציפיתי. <mark>יחימוביץ'</mark> מפליאה לצייר את נבכי נפשן של שלוש דמויות מפתח, ומגישה לנו רומן סוער ורוחש, שממש התקשיתי להניח מהיד, כמאמר הקלישאה. הנושא המרכזי הוא בגידה על פניה השונים, ושאלות רבות העולות מן

הספר הזה מוכיח את ההבדל המהותי בין אהבה להתאהבות. אהבה היא משהו טוב, קורן שהופך את האוהבים לאנשים טובים יותר שרוצים בטוב כל העולם. ההתאהבות היא אנוכית היא מסנוורת, היא זו שיכולה לגרום לכ"כ הרבה כאב בין אנשים. היא כ"כ לא אמיתית שרק כאשר הבועה מתנפצת ומ<mark>שלי</mark>כה את האדם למזח המציאות הוא מסוגל להבין מה טוב בשבילו באמת.

אשת איש של <mark>שלי</mark> יחימוביץ,
מזה ספר טוב וזורם מקסים,נוגה נשואה
לאיציק אשר מעריץ אותה,אמא לבן ובהריון
בחודש חמישי.
מתאהבת ביונתן,והם מנהלים רומן סוער ומטורף,
עד שנודע לכולם וגם בסוף לבעלה ולאשתו,
סיפור זורם וממש קריא וטוב,ממליצה לכם לקרוא
ספר מקסים.