ביקורת ספרותית על אשת איש מאת שלי יחימוביץ'
הביקורת נכתבה ביום שישי, 14 בספטמבר, 2018
ע"י ישי


כשלמדתי באוניברסיטה אז עבדתי בעבודת אבטחה של סטודנטים במוסד ציבורי, די ידוע, עם אושיות ציבוריות ידועות. באחד הלילות, בעת שפטרלתי במגרש החנייה החיצוני, הגיע אחד העובדים הוותיקים וידוען בפני עצמו, נשוי ובעל משפחה, בחברת עובדת צעירה במוסד, סוג של מתלמדת, שלא נשואה לו והם נכנסו למכוניתה ויצאו ממנה רק לאחר חצי שעה שבמהלכה נעה וזזה המכונית קלות... הדבר היה דיי שגרתי בעיני, מכיוון שרומנים היו ידועים באותו מוסד וחלק מהעובדים והעובדות אף דיברו בלי משים בהתעלמות מאתנו, המאבטחים. חלק מהדיבורים התפתחו למעשים, אני יודע בוודאות שכן כי אנחנו שמענו ולעיתים גם ראינו, וחלק מהדיבורים יצאו לאור באיחור של יותר מעשור בטענות על הטרדות מיניות ויחסי מרות לא תקינים. תגידו מה שתגידו אבל אותה עובדת זוטרה ש'בילתה' עם אותו בכיר, קודמה בתפקידה ומהר מאד הפכה לאושיה ציבורית ידועה.

נדלג ישר לספר:
לא אהבתי את שלי יחימוביץ בתור עיתונאית ועוד יותר איני אוהב אותה בתור פוליטיקאית אבל את תשומת לבי היא תפסה לחיוב בתור כותבת; יחימוביץ מספרת את סיפורה של נגה, בחורה בגיל הארבעים, נראית טוב, מרגישה טוב, נשואה ועובדת כעורכת דין מצליחה אבל יש לה בעיה קטנה, היא נדלקה על מוסיקאי, נשוי ואב, שצעיר ממנה במספר שנים ובשביל לספק את הגחמות המיניות שלה היא בוגדת בגלוי בבעלה לאורך תקופה ארוכה, בידיעה שהסביבה החיצונית יודעת על הרומן ולאחר שבעלה ואשת אהובה מגלים את הרומן אז צמד הנאהבים מעדיפים לזרוק את כולם קיבינימט ולממש את חייהם ביחד... אל דאגה, אמנם חשפתי הרבה אבל לא יותר ממה שכתוב בכריכה האחורית של הספר או ממה שמבקרים לפני ביקרו ועדיין יש רב הנסתר על הגלוי. יש ילדים? נו אז מה אם הם יוצאים דפוקים, העיקר שאמא מספקת את הגחמות המיניות שלה. יש בעל נבגד וכועס? לא נורא, הוא יתגבר רק איך הוא מעז להאשים אותה, שהיא עזבה את ביתה כדאי לממש איזו הזיה רומנטית?

למה אני חושב שיחימוביץ כותבת נהדר? כי יחימוביץ, דמות פנימיסטית מפורסמת שקדמה את מעמד האישה רבות נתנה לי, בגיבוי מלא, את כל הסיבות שבעולם לשנוא את הגיבורה שלה. היא לא מצדיקה את הגיבורה שלה, היא לא נותנת לה סיבות מקלות כמו בעל מכה או אימפוטנט אלא גיבורה אנוכית, כפוית טובה שבעודה שוכבת על מיטת חוליה, בתום לידה, היא עורגת במחשבתה על מאהבה ועל מועד משגלם הקרוב. בעודה מבלה בנופש עם בעלה וחברותיה בסיני, היא מגרשת בתואנות שווא את בעלה, רק על מנת שאהובה יתפוס את מקומו, לאחר מספר שעות, למול פניהן הנדהמות של חברותיה, והיא עוד מאשימה אותן שהן לא מפרגנות ולא מתנהגות כמו חברות טובות... רק בגלל שהן מצדדות בבעל הנבגד.
נווו באמת נוגה? כמה דפוקה את יכולה להיות?
שנאתי את נגה לאורך כל הספר, את חוסר ההבנה שלה שרק היא אשמה בכל הבוץ שהיא נתונה בו. שנאתי גם את המאהב שלה, עופר, אבל הוא דמות שולית ולא נחשבת בסיפור. ממילא הוא זרק אותה במחצית הספר וחזר על ארבע לאשתו אבל אל דאגה.. הוא עוד יחזור לפיינל.
האם מדובר בעלילה מציאותית? כפי הנראה שכן. במהלך חיי המקצועיים והאישיים נחשפתי בעל כורכי לסיפורים דומים. אבל היה משהו חריג בסיפור הכתוב, משהו שגרם לי לכעוס ולשנוא את נגה מצד אחד ומצד שני לא הפסקתי לקרוא כי השתוקקתי בתוכי שאיכשהו הבלגן שהיא יצרה, יסתדר.

אתמול, בטרם סיימתי את הספר, הייתי בנהיגת בוקר מוקדמת ופתאום השמיעו בגלי צה"ל את 'זה הזמן לסלוח' של יואב יצחק שנראה לי שלא שמעתי מעל עשרים שנה את השיר, הכול כך לא קשור, אבל איכשהו זהו תמצית הכול:

'עוד ארוכה הדרך אל האושר, רצופה היא מכשולים רבים.
עת לחייך לשמוח גם לדמוע, אך מה יפים יפים הם החיים.
זה הזמן לסלוח, לוותר לשכוח, גם אם זה קשה שנינו יחד את הכול עוד נשנה.
לא צריך לברוח, את האמת למרוח, אני ואת לא נשנה את העולם הזה.'

איכשהו כשחזרתי בסוף היום הביתה וקראתי את יתרת הספר, 'נתקע' לי השיר במוח ולא השתחרר. כמו חריטה על מתכת, חרט לי באונות ועד שלא סיימתי לקרוא, לא הצלחתי להשתחרר ממנו.
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני חודש)
אני ממש לא סבלתי את הספר הבינוני הזה. הרגיז אותי שאשה דעתנית וחכמה ומשכילה ושנונה כמו שלי יחימוביץ כתבה ספר מטומטם כזה.
כי לדעתי, זה שאתה איש אשכולות בעשרה תחומים לא עושה אותך מוכשר בתחום האחד עשרה.
מיותר לחלוטין.
בת-יה (לפני חודשיים)
ישי, תיקון טעות. שלי יחימוביץ היתה נשואה בתקופת הרומן המדובר והיתה גם אמא לילדים.
זכור לי שקצת לפני שיצא הספר היא טענה בכל פורום של נשים, שבכל מקום מטיפים לאישה להגשים את עצמה, לעשות את מה שהיא אוהבת ורוצה, ושהאחרים כבר "יסתדרו" עפ"י הרצונות שלה, אבל בשום מקום לא מספרים ומסבירים על השבר שהילדים והמשפחה חווים בעת הגירושים, ובכלל שיכולות להיות גם תוצאות רעות למעשים בלי להתחשב באחרים. היא היתה אז מאוד פגועה ממה שקרה לה ויצאה בהאשמות נגד כל העולם. אני רק לא הצלחתי להבין לאן נעלם השיקול האישי שלה. שיקול שכל אישה עם קצת שכל בראש היתה צריכה להפעיל.
שנה טוב ומבורכת!
ישי (לפני חודשיים)
אין ספק שזוגיות היא דבר מאד מורכב, חני, וצריך לתחזק אותה תמידית ואם לא טוב אז צריך להמשיך הלאה, אבל במקרה הזה יחימוביץ לא נתנה במה לבעלה של נגה או לאשתו של עופר המאהב וכפי שכתבתי, היא פרטה בצורה יסודית את כל שיקוליה של הנגה והם, לטעמי, דיי אנוכיים.
היחסים הזוגיים שלה היו טובים וכ"כ בגידתה לא הייתה סטוץ מזדמן או רומן חולף, אלא משהו מתוכנן שארך זמן רב ולאורך תקופה ארוכה מאד וגלוייה אז יאללה, תפרקי את החבילה ואל תציירי את עצמך כקורבן כי את לא.
לפי מה שזכור לי, כרמליטה, יחימוביץ בתקופת הרומן שלה עם גיא מרוז הייתה רווקה כך שבודאי היא לא שילמה מחיר יקר כלשהו למעט החשיפה. ולגבי גיא מרוז.. כפי שכתבתי איני אוהב את דרכו האישית והמקצועית מאז נטש את הסטירה המופרעת בנייס גיא.
חני (לפני חודשיים)
זה בדיוק מה שצריך מספר טוב, עלילה טובה וסופרת שעושה לך את זה. סקירה יפה ישיי. חגיגית הייתי אומרת.
אני מאמינה שציירת את המעשה, האישה והרומן
בשחור לבן. לא מצדדת בבעל אבל זוגיות זה דבר כה מורכב ואסור ללכת עם הראש בקיר ולראות באופן חד צדדי את העולם.
גמר חתימה טובה. ושלי בהחלט אישיות מרתקת.
כרמליטה (לפני חודשיים)
ישי,
קראתי את הספר כשיצא ואני זוכרת כתבות בנושא מאז.
זכור לי גם שבספר מופיעה דמותה של אמו של גיא, שהיתה הדוברת של התזמורת הפילהרמונית.
הגיבורה שלה היא אכן היא עצמה, והנה לך עוד סיבה למה לא אהבת את הגיבורה.

אם תגלל "שלי יחימוביץ + גיא מרוז" תמצא התייחסויות לנושא, כולל של גיא מרוז עצמו.
ישי (לפני חודשיים)
אני לא קונה את זה עד הסוף כרמליטה.
אולי היא השתמשה בקווי מתאר אבל הגיבורה שלה בפירוש איננה היא.
את גיא מרוז אהבתי יותר בתוכנית הנונסנס נייס גיא עם יוני להב.
את דרכו האישית והמקצועית מאז אינני מחבב.
חיפושית (כשארצה, אכתוב.) (לפני חודשיים)
אז בעצם היא גיבורת הסיפור?
למה היא מתגאה בזה וכותבת על כך ספר?
כרמליטה (לפני חודשיים)
תודה ישי.
העלילה מציאותית לחלוטין.
זהו סיפור הרומן של שלי יחימוביץ עם גיא מרוז.
ישי (לפני חודשיים)
המממ אני לא כל כך מבין את שיטת הכוכבים.
אהבתי את הספר למרות שהעלילה עצבנה אותי.
מחשבות (לפני חודשיים)
כמה כיכבת?





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ