את הרומן הזה קיבלתי מידידה טובה שנוהגת כמעט בכל ביקור להגיע עם ספרון קטן מהסוג הישן והטוב (נדמה לי שכבר סיפרתי עליה) ותמיד היא מגישה אותם בחרדת קודש וחורצת : "זו פנינה אמתית, קראי !" ולא מוסיפה . ואפי בריסט הוא אחד מהם.

<mark>תיאודור פונטאנה</mark> כתב את הרומן בשנת 1894 וכבר יישר קו עם "אנה קרנינה" של טולסטוי (1877) ו"מאדם בוברי" של גוסטב פלובר (1856). שלושתם אגב עסקו בניאוף – בגידה, וכולן היו קורבנות של א

Effii Briest
1894 , יצירת המופת של <mark>תיאודור פונטאנה</mark>. בפירפריה הגרמנית בוהו קרמן, אמא של הגיבורה אפי בריסט, סרבה בזמנו לברון גרט אינשטטן, רק בשביל לשדח לה אותו שהייתה בריסט ביתה בת 17, והוא מבוגר ממנה בשנים רבות. מרכז הרומן מתרכז במשולש האוהבים בין אפי בריסט- אינשטטן- מאיור פון קראמפאס. הראשון הוא יועץ מחוזי בעיירה קסין שחוכה גם כן בצפון גרמניה, בה קר והבית שלו מכיל ראווה של פוחלצים של חיות ובשאר ה

אני אוהב מקרי קצה. אני אוהב לראות את הניתוח והפישוט ובכלל ההצגה, של מקרים ורגשות שנחשבים למקרה קצה.
תיארתי לעצמי שהספר הזה יהיה מאופיין בקצת משהו שונה ולא רגיל מסתם רומן רומנטי, אחרי הכל נטען עליו ש"מקומו בספרות הגרמנית כמקומן של אנה קארנינה בספרות הרוסית ושל אמה בוארי בספרות הצרפתית" שעליהן דווקא כן שמעתי (ולא קראתי).
אז החלטתי לקרוא אותו כהפסקה בסדר הקריאה הרגיל שלי, ולו כדי לקבל איזה רקע אפי