ביקורת ספרותית על אפי בריסט - ספריה לעם #278 מאת תיאודור פונטאנה

---

אני אוהב מקרי קצה. אני אוהב לראות את הניתוח והפישוט ובכלל ההצגה, של מקרים ורגשות שנחשבים למקרה קצה.
תיארתי לעצמי שהספר הזה יהיה מאופיין בקצת משהו שונה ולא רגיל מסתם רומן רומנטי, אחרי הכל נטען עליו ש"מקומו בספרות הגרמנית כמקומן של אנה קארנינה בספרות הרוסית ושל אמה בוארי בספרות הצרפתית" שעליהן דווקא כן שמעתי (ולא קראתי).
אז החלטתי לקרוא אותו כהפסקה בסדר הקריאה הרגיל שלי, ולו כדי לקבל איזה רקע אפילו אם מועט, על אנה קארנינה הארוך ומאדאם בובארי שעוד לא קניתי.

והאמת היא שלא התלהבתי. אולי הסגנון הזה הוא פחות ממה שאני מתחבר ואולי ציפיתי ליותר, אבל מעבר לתרגום הנפלא של נילי מירסקי שהעביר את התקופה בצורה מוצלחת ו(לכאורה) אותנטית, לא התלהבתי במיוחד.
אני כן חושב שהספר ספר מעולה אבל... לא יודע.
הרומנטיקה שם כמעט ולא קיימת, ואפילו כשכן מוזכרת בחיפוש אחריה, היא רזה וחסרת כל תשוקה. ונכון, מה שמאפיין את הספר הזה ביחס לאחרים שהוזכרו למעלה הוא שפה אין איזו הישאבות אחר אהבה או בגידה בשביל אהבה אחרת שמתקיימת בכל הצבע והצורה שלה, והמקרה פה הוא מאוד פשוט, ושם הוא נשאר. מכיוון שגרמנית אני לא יודע (ורשמתי לשאול באמת את דודה שלי שדוברת גרמנית על האווירה הכתובה אם תואמת לתרגום) אז נשאר לי רק לומר על התרגום, שמביא עם הארכאיות שלו איזה מין משב מרפא של אסקפיזם, שלפחות גרם לי להישאר בעולם התהייה והדמיון ולא להיות חשוף אפילו אם לרגע- לתקופה המזוויעה הזאת.

בכל אופן, את אנה קארנינה ובובארי אני מאמין שכן אקרא אך לא חושב שבקרוב.
הסגנון נתן לי קצת להבין שאולי זה פחות מה שמרגש אותי בספר, ולספרים כאלה יש מקום משלהם אצלי ברשימה.

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על אפי בריסט - ספריה לעם #278