תהל רן

תהל רן

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (34):
רוצה להשיג, רוצה לקרוא, רוצה לקרוא , רשימה, יום אחד, חומדת., רוצה לקרוא , סוף מעצבן, ספרים שאני עומד לקרוא, ספרים שמחכים לי על המדף, ספרים שרוצה לקרוא, רוצה לקרוא, חובה לקרוא, חובה לקרוא, צריך לקרוא, ספרים שאהבתי, willing to read, Someday , ספרי שירה, עוד ...
1.
היא נולדה "חולה במוח". מגיל שלוש גדלה במוסדות, מגיל שש הייתה מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי לילדים. היו לה התפרצויות זעם, הייתה מטיחה את הראש בקיר, חזק. שנים שלא דברה עם אף אחד. חשבו שהיא מקרה אבוד. כך מתחיל סיפורה של הילדה איליה ושל איליה הבוגרת. התמונות מתחלפות מחייה נפרשים עבר רחוק, עבר קרוב והווה לסירוגין, בזרם סיפורי סואן. התמונות מחיי בית החולים והתמונות מהווי בית המגורים בתל אביב מתלכדות בסיום הספר ברוח של הרמוניה, השלמה ותקווה. המציאות של אילקה - הילדה והבוגרת כאחד- "מיטלטלת בין שני עולמות, חיה זמנית בשתי תקופות." גם הדמויות המאכלסות את הסיפור חיות בשני עולמות: ללה, הילדה - הזקנה האינדיאנית, האם האהובה - שנואה, שאין הסבר לנטישתה ? כל אלה הן התפצלויות פנימיות של איליה, שמלוות אותה בילדותה ובבגרותה. "מבחוץ" ניצבים מטפליה של איליה ? הרופא דוקטור רובי, האחות חוה (ובמידה פחותה גם אנשי הצוות הטיפולי), שמסרבים לציית לתיוגה כ"מקרה אבוד." הם מתלווים אל מסעה המפרך של איליה, מהמחלה אל השפיות, מהילדות אל הבגרות. מסע שהוא מסע כבד מנשוא. איליה, שמילדותה "מפרקת את עצמה ללא רחמים", שחווה בקיצוניות, ללא הגנה, שמחת חיים ושברים, שחיה בלי מעברים בין שחור ללבן, ש"גומעת מרחקים בתוך הנפש בזמן שאנשים אחרים מחכים לרמזור ירוק," אינה מקילה על מטפליה. "דוקטור רובי עבר שבעת מדורי גיהינום. שום ספר טיפולי לא לימד אותו איך ללכת צעד אחר צעד בגיהינום הזה, " מעידה איליה הבוגרת. ובכל זאת הלב (לבו של הקורא) אומר כי האינטראקציות הטיפוליות אינן שיעור של מטפל למטופל אלא אינטימיות יקרה, ששני הצדדיים נשכרים ממנה במידה שווה, שכן היא מאפשרת להם לגלות את הלא נודע בכל אחד מהם. במחלקת הילדים של בית החולים הפסיכיאטרי מספרת איליה לדוקטור רובי על חתולה אמא שראתה ליד השער. "החתולה העבירה את החתול הקטן ממקום למקום בפה שלה. והוא היה כל כך קטן עד שרעד. הוא בכה ויילל מתחת לגלגלי המכוניות, והיא העבירה אותו מהר מהר למדרכה ואחרי שהיא הניחה אותו על המדרכה, איפה שהולכי הרגל הולכים, אז היא נפלה ומתה." בדירה קטנה בבית מגורים תל אביבי מתגלה איליה את אסתר, אשה זקנה וערירית, ניצולת שואה שאיבדה את כל היקר לה. אסתר ואיליה שמעניקות זו לזו את מה שגזלו מהן החיים, מוכיחות כי רק מי שמסוגל להיפתח לזולת יכול לאחות את קרעי נשמתו. קשה להעביר במילים את כל מה שהוא מעבר לגבולותיהן. תהל רן עשתה זאת בכשרון רב וברגישות צורבת. זהו ספר חובה לכל מי שחווה את קשיי ההתברגות (ומי לא חווה?), לקוראים רגישים ואף למטפלים. ...

2.
ברומן אוטוביוגרפי מטלטל מביאה תהל רן את הסיפור הלא-ייאמן שלה ושל אחותה ציפי, הצעירה ממנה בשנה. סיפורן של שתי ילדות רכות שהוצאו מבית הוריהן, ונדדו בין פנימיות, משפחות אומנה ומוסדות לילדים במצוקה. בבגרותה הצליחה תהל ליצור לעצמה חיים מלאי צבע ויצירה, אולם חייה כרוכים לבלי הפרד בחיי אחותה שמתמודדת עם מחלת נפש. תהל מלווה את ציפי באומץ ונאבקת על חירותה, אבל הקשר הסימביוטי ביניהן - סבוך, חשוף, מדמם - דוחף אותן לא פעם אל קצוות של אהבה עצומה וכאב עמוק. בגיל שתים-עשרה נדרה תהל שכף רגלה לא תדרוך עוד בבית הוריה, ומאז ועד היום היא נותרה ילדה-ללא-אמא, שצועדת על סף התהום בחיפוש אחר נמל בית. כעת, לראשונה אחרי עשרים שנה, אוזרת תהל כוחות נפש אדירים ונוסעת לבקר את אמה הביולוגית. המפגש המחודש עם האֵם מוליד זיכרונות כואבים וסיטואציות קומיות-טראגיות בלתי נשכחות, ובעיקר – מאפשר לה לצמוח, להתגבר, ואף להשפיע על גורלה של אחותה. תהל רן היא נביאת זעם, ובה-בעת היא גם פיית התקווה הטובה. כתיבתה החד-פעמית, המהפנטת, הבועטת, תרעיד את לבו של כל קורא באשר הוא. "בשם אחותי" - שנקרא הן כיצירת ספרות מורכבת והן כמסמך אנושי וחברתי נוקב - מעורר השתאות של פגמים וניגודים: מצמרר ומענג, מעצים ומחליש, מצחיק ומעציב, מרומם ומפיל, מחיה וממית. ...

3.
שיריה של תהל רן נוגעים בתמציתה האנושית המיוסרת של נפש שיר אדם ואלוהים פצעו אותה בעבר. מבעד לנימתם הפיוטית המפתיעה בבשלותה של השירים מנסה תהל להתרומם מבעד סורגיה האפלים של ילדותה ולהמריא אל ימים אחרים שיהיו לה רפידת הפיוס והנוחם. כתיבתה של תהל רן אינה רכה ומעונבת, אלא פורצת בפראות קווי מתאר ``למדניים`` ומעניקה לשירתה את אופיה המסעיר בתחבירה המקורי ובנתיבות לשונה. דן בניה סרי ``לעולם לא אוכל למלט מתוכי צחוק נעורים זאת הכרה עמוקה סופה מתקרבת אני הולכת לשום מקום מחר אולי אקום לתחיה`` תהל רן, ילידת 64, שחקנית ויוצרת, מאחוריה שלוש הצגות יחיד. הצגתה ``איפה רותי`` זיכתה אותה בציון לשבח בפסטיבל תיאטרונטו 96. זהו ספרה השני. את ספרה זה ``בשמלתי`` כתבה תהל רן בנובמבר 99 בתקופת אישפוזה בבית החולים הפסיכיאטרי ``שלוותה``. כיום מרצה תהל רן ברחבי הארץ למבוגרים ובני נוער על ``האור בקצה המנהרה`` - סיפורה האישי. פעילה ופועלת למען ילדים בסיכון. מלמדת תנועה וג`יבריש בבתי ספר למשחק. גרה בתל - אביב....

4.

כבר בגיל בת מצווה החליטה המספרת לעזוב את בית הוריה. הרומן האוטוביוגרפי הזה מביא את סיפורה ואת סיפורה של אחותה, שנדדו בין פנימיות, משפחות א... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
ספר נחמד על אהבת אחיות.בסדר בסך הכל.... המשך לקרוא
אני באמצע קריאת הספר.הוא שואב, מרתק, אי אפשר להניחו מהיד. מעורר כאב נורא, על הילדות הנטושות, והתפעלות גדולה, על הכוחות והכשרונות הרבים של המ... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
ספר אמיתי קצת קשה ובהחלט נוגע ומטלטל. סיפורן של תהל ואחותה ציפי הצעירה ממנה בשנה. שתי ילדות רכות שהוצאו מבית הוריהן, שהו במשפחת אומנה ובפנ... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
אחרי מאה עמודים התייאשתי!!!!!!!!!... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
איך שהתחלתי לקרוא רק ההקדמה גרמה לי לבכות , אך קצת התאכזבתי מצורת הכתיבה . כמובן קראתי עד תומו של הספר ילדות קשה נוגעת ללב .... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ