ספר זה אינו סיפור בדוי. לצערי, זהו סיפור אמיתי, סיפור כואב על אלימות במשפחה והזנחה, האם מתאשפזת בבית חולים אבברבנאל יחד עם ביתה הקטנה. בבית נשארים הבנים עם אב אלים קשוח ונוקשה. הסופרת תהל רן הינה אחת משתי הבנות שנמסרו למשפחה אומנת, ועברו ממוסד למוסד. אני חייבת לציין שהסיפור עצמו קשה, הוא גם מוכר מקריאת עתונים וצפייה בטלויזיה קיימות הרבה משפחות בארץ שהם במצב דומה. עד עמוד 60 פשוט הכרחתי את עצמי להמשיך ולקרוא, מאחר והשיחות שמתנהלות בין שתי האחיות פשוט מתישות את הקורא. חשבתי שאחרי עמוד 60 הסיפור ישנה כיוון אך לצערי פשוט התייאשתי ולקראת סיום נטשתי אותו. מה שלא קורה אצלי אף פעם.
בקיצור ולענין - לא ממליצה. עדיף לקורא ספרים שמחים, קלילים, וזורמים.









