ביקורת ספרותית על טבע שני מאת אליס הופמן
ספר בסדר

---

הספר סיקרן אותי בגלל התקציר: אשה שנפרדה לא מזמן מבעלה, עסוקה בטרדות של פרנסה וגידול בנה המתבגר, נתקלת בבית חולים ב"איש זאב" אחד מאותם ילדים ש(לפי האגדה הרווחת) בהיותם פעוטים נקלעו ליער וגודלו ע"י זאבים. היא ממלטת אותו מגורל אכזר (כליאה במוסד שמור לחולי נפש) ומביאה אותו הביתה.

הסיפור די מעניין וכתוב בסדר. יש כמה דמויות מפתח שהסופרת מנסה לאפיין וכמה מסרים שהיא רוצה להעביר, אבל המסרים הם הברורים מאליהם (רק הפרא הוא אציל, בני האדם הם אכזריים, ורק מי שאין לו הרבה יסכים לעשות חסד עם זולתו). הדמויות משורטטות בקוים גסים - הנה האשה הנאה המתגרשת מבעלה הבוגדני, הנה הזקן הנוטה למות שבצעירותו היה לו חזון והיום הוא גס ונרגן, הנה שני המתבגרים ש"גילו את המין" ומצפים שהחיים על האנדורפינים יימשכו לנצח, הנה הפריק של העיירה וכו'.

הספר די סתמי: הוא מבזבז את הסיפור המעניין שעליו הוא מבוסס ע"י חוסר אמינות משווע. האדם שחי אצל זאבים חושב עליהם כ"אחיו" (בטוי אנושי שלא יכול להתאים למי שלמד את השפה אצל הזאבים) הוא מצליח ללמוד לקרוא תוך מספר חודשים, ועוד יותר מצליח ללמוד את "ההתנהגות הנכונה" תוך אותו פרק זמן...התנהגותו היא מופת של אנושיות ומוסריות. באמת, נו.

אני מתקשה יותר עם ספרים סתמיים מאשר עם ספרים גרועים. את האחרונים אני יכולה לנטוש די מהר ולא לחשוב עליהם יותר. הספרים שאינם ממש גרועים, גם לא ממש טובים הם אלה שאני קוראת בדרך כלל עד הסוף, כי אולי איזו הפתעה עוד תגיע, ונשארת עם טעם של החמצה. מבחינתי הסופרת היתה יכולה לעשות לי את החסד הקטן ולכתוב ספר קצת יותר גרוע...

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על טבע שני