“אליס הופמן כישפה אותי לראשונה בספרה 'קסם שימושי' וכמובן בסרט הנהדר בעקבותיו -'קסם מעשי'. קראתי אותו לפני הרבה שנים אבל זכרתי לטובה את הסופרת, שמאז לא יצא לי לקרוא שום דבר שלה. קרה הדבר ומצאתי עותק ישן ומרוט של הספר הזה בספרייה. דפים מצהיבים והכל. אמרתי אוקיי, הייתי רוצה לקרוא עוד משהו שלה ולמרות הרצון לא לגעת פיזית בספר לקחתי את הסיכון:

ברוכים הבאים לפרברים של סוף שנות החמישים בארה"ב. שכונה חדשה נבנתה, וכל הבתים זהים זה לזה ונדמה שכך גם חייהם החדגוניים של התושבים. ילדים, עבודה (לגברים כמובן), טיפול קפדני בילדים ובבית והזנחה עצמית - לנשים. כיסוח הדשא ופינוי השלג. בורגנות. אתם יודעים, פיפטיז. השלווה העגמומית של תושבי הפרבר מתערערת כאשר אל תוך בית שנחשד כמטיל קללה על תושבי השכונה עוברת אשה גרושה עם שני ילדיה.

השכנים מתרחקים ממנה כמו מאש, כיון שבתקופה ההיא להיות גרושה היה טאבו, ונשות השכונה לא העזו אף להעלות את המחשבה בראשן, או להגות את המילה על דל שפתיהן. הן מסתכלות עליה כעל אמזונה פראית, אחת שעושה את כל מה שהן רוצות לעשות עמוק בפנים - מורחת על שפתיה אודם בצבע מתריס, על ציפורניה לק בצבע אדום בוהק ולובשת בגדים הדוקים ונעלי עקב - גם כשהיא מסיעה את הילדים לבית הספר. על כן, 'זוכה' הדיירת החדשה לבידוד חברתי, היא אינה מוזמנת לקפה והחלפת מתכונים אצל השכנות ולא מצליחה להכנס למעגל החברתי, ובילד שלה מתעללים בבית הספר - והוא בתגובה מנסה להיות בלתי נראה כמו הודיני. אבל כאן נכנס התיבול המיוחד של אליס הופמן לעלילה - כיאה לבית מקולל, האשה הזו שנכנסה לגור בו היא לא במקרה סוג של מכשפה, ולמרבה הסטיגמה גם יש לה חתול שחור, והיא מרבה ללבוש בגדים שחורים. ואז דברים משונים מתחילים לקרות בשכונה.

השכנים מגלים בעצמם תשוקות ומחשבות חבויות שלא הרשו לעצמם לבטא לפני כן, והעלילה מסתעפת לכמה סיפורים מקבילים, חלקם אפלים ומטרידים. למרות שצריך לעקוב אחרי כמה דמויות במקביל ולנסות להכיל את כל סיפוריהן, בסוף יש תחושה שהכל מתחבר.

היו פעמים במהלך הקריאה שהרגשתי שאני קוראת מעין טיוטה מוקדמת ל'קסם מעשי' (שיצא לאור כמה שנים אחרי הספר הזה), בכל זאת יש כמה קווים מקבילים, בעיקר העיסוק בנשים שנחשבות מנודות ו'מכשפות' כי הן אינן תואמות לסטנדרט החברתי, בעוד שאנשי השכונה הפשוטים פוחדים מאיזה קללה שרוצבת עליהם כשבעצם הם פוחדים מעצמם. למרות הדמיון, הספר לא היה רע ולכן אם בכל זאת איכשהו נזדמן הספר לידיכם, תהיו מוכנים להרבה שברולט וקורבט, אלביס ופפטו ביסמו.”