לפני מספר שנים, ערכו פלוני בשם ליאונרדו דה וינצ'י ואחד בשם דן בראון הסכם שבעל פה (הסכם בכתב לא היה אפשרי בגלל הפער בתקופת החיים), אתה, אמר ליאונרדו, תוציא אותי מתהום הנשייה של הציירים הזנוחים ותביא אותי לידיעתו של העם הרחב, שמכיר בעיקר את תמונת הילד הבוכה ולא את האדם הוויטרובי, ואני אהיה הערך המוסף, הדובדבן שבקצפת, של רומן המתח הבינוני שלך. וכך עשו.
וכל השאר היסטוריה היסטרית של הצלחה מונומנטלית.

"הגחלת האחרונה" הוא ספר בצלמו ובדמותו של צפון דה וינצ'י. וכפי שכתבה מעליי אפרתי החיקוי חיוור ביחס למקור.
המחבר מתרכז במנורת בית המקדש ומגולל מאבק בחיפושים אחריה בין מוסלמים נוצרים וכמובן יהודים. בשונה מצופן דה וינצ'י
שקשה לי לחוות דעה עליו כי אינני בקיא גדול בנצרות. על ה"גחלת האחרונה" אני יכול לומר בפה מלא גיבוב של שטויות.
כל דרדק מתחיל יוכל לזהות ערבוב וסילוף של מקורות הקשורים לאו דווקא למנור