בדיוק סיימתי את הספר,איזה יופי של ספר.
אני לא אספר על התוכן כי זה כבר כתוב,אבל כן אספר על הצורה העדינה והיפה בה הסופר לוקח את הבלש וידוק ובז'אנר הבלשי מלביש אותה בצורה יפיפיה על תקופה היסטורית חשובה,משפיעה ומסתורית -המהפכה הצרפתית.
באיזה חוכמה הוא טווה את החוטים של הסיפור שיהיה גם מותח וגם מעניין ומשלב את ההסטוריה בצורה אמינה ,שהקורא שוכח שזה סיפור ורוצה לשבת להתחיל לחקור ולחפש את ההוכחות מה אמ

פאריס, 1818.
בליבה של העיר שכן פעם מגדל. היה זה משכנם העתיק של האבירים הטמפלרים, לאחר מכן בית סוהר מעורר אימה. המקום המתפורר הטיל את צילו על יושבי העיר עד שנהרס בפקודת נפוליאון. אחד האסירים האחרונים שהתארחו בין כתליו היה ילד בן תשע. הוא היה בהיר שיער ויפה תואר. בני משפחתו קראו לו לואי-שארל, אחרים כינו אותו הוד מעלתך לואי ה-17. בשנת 1795 הוכרז מותו של הילד ביש המזל. הגופה נטמנה בקבר לא מסומן בבית

לא הצלחתי להמשיך ולקרוא את הדבר הזה. המון מילים, רובן חביבות. המון מלל בלי להגיד כלום. הרבה דריכה במקום. לא מעניין, לא מותח, לא רלוונטי לשום דבר. לפעמים אני גאה בעצמי שנשברתי רק אחרי 150 עמוד ולא 50...

ספר טוב, שמתאר בצורה מאיר בצורה מעניינת ומרתקת חלק משעתה האפלה של צרפת.

אהבתי אותו כספר מתח וכספר "היסטורי", הבעייה היחידה שיש לי היא שהוא משאיר את החידה שנקראית "וידוק" לא פתורה.

מי שיקרא את הספר לא יבין מדוע וידוק הוא דמות כה מפורסמת (להוציא הקטע הסופי של הספר שבו וידוק נחשף בגדולתו, אבל זה כבר מעט מדי) וחבל, אחרת זה היה ספר מעולה