» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (61):
על הפנים,
ספרים שאשמח לקרוא,
מסקרן,
הספרייה העברית בברלין,
קראתי,
ספרים שאני מתכנן לקרוא,
קראתי ואהבתי,
רשימת קריאה,
פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים,
מועמד,
א,
ספרות מקור,
2011-2019,
ספרים שקראתי,
ספרים שקראתי...,
ספרים שאני צריכה כבר לקרוא,
ספרים שאקרא,
ספרים שקראתי,
פנטזיה ומד"ב,
הספריה שלי,
מצפים לקראיה,
פרוזה מקור למכירה,
ספרי פנטזיה מומלצים,
ספרים עם דרקונים,
להשיג,
רשימת המשאלות - מקור,
לקרוא שוב,
מדע בדיוני ופנטזיה למכירה,
מד"ב ופנטזיה ישראליים,
נוער,
ספרים שמכרתי,
בדיוניופנטזיה,
1א,
קראתי ואהבתי,
דרקונים בכל הצבעים,
מומלצות,
מדע בדיוני, פנטזיה ודיסטופיה,
דרקונים פיות עטלפים ובעלי כנף קסומים,
מקור תשפד,
2024,
הרשימה האפורה,
רוצה לקרוא,
פנטזיה גרועה ,
פברואר 2010,
מדף הספרים שלי,
RTBCPT3,
Wish List,
שירה, מחזות, כתיבה, ביקורת ספרות, מוסיקה ומוסיקאים למכירה,
ספרים,
מזכירה לעצמי,
כשלסבתא יהיו מדפים,
נקרא ב-2014,
Read it,
פסיכולוגיה, פילוסופיה וסוציולוגיה,
ארכיטיפ,
A6,
ספרי עיון ,
ספרי עיון בנושא יהדות ישראל וציונות,
ספרי עיון בנושא פילוסופיה,
A6A,
ספרי עיון בנושא דתות ואמונות,
עוד ...
|
|
1.
|
|
כשנועה לביא, ילדה תל אביבית שגרה עם סבה, מתחילה לדפדף בספר תמונות ישן, מתרחש משהו זר ומוזר ועם זאת מוכר ומעורר געגועים.
אולי פעם, כשהזמן התנהל בקצב אחר לגמרי, כבר ביקרנו כאן, אבל מאז התערפל הזיכרון והשתבשה התמונה.
אל נועה מצטרפות בהמשך מרתה, לילה ואמל, כולן ילדות שילדותן נגזלה מהן בדרך זו או אחרת.
המבנה המשפחתי והחברתי שלתוכו נולדו הפגיש אותן בשלב מוקדם בחייהן עם חוסר-צדק ועם אובדן, והן מתגעגעות לאפשרויות אחרות.
ההרפתקאות שעוברות עליהן יחייבו אותן להפוך את הגעגועים למקור לתקווה, ולהשתמש בכל כוח הדמיון והיצירה שלהן, ובאומץ ליבן, כדי להציל את חייהן.
...
|
|
2.
|
|
ילדה המבלה את חופשותיה בבית סבתה האהובה נקלעת לתוך משולש רומנטי לוהט ונואש, שגיבוריו הם קרובת משפחה ארוכת צמות, פיתום של מועדוני - לילה, והבובה המופרעת שלו, ז'ורז'ט. סיפור על התבגרות מינית, אגדתי למחצה ועם זאת משכנע לגמרי במלאותו הריאליסטית. מתחת לפני השטח של היומיומי והשגור נחשפים כאן צחוזות - נפש עלומים, שנופיהם הצבעוניים מצויירים מתוך ראייה אישית מפתיעה במקוריותה, בנגיעות מעודנות המפליאות לשלב דמיון והומור, אכזריות ורוך, פיכחון וחלום. "אסור לשבת על הצמות" הוא ספרה הראשון של מרית בן ישראל, כלת "פרס לסיפורת חדשה ע"ש יצחק וטובה וינר", 1995....
|
|
3.
|
|
האם בובה היא יצירת אמנות?
האם היא שחקן קטן?
ואולי היא סתם חפץ, סמרטוט שהתמלא חיים במין קסם?
חפץ לב הוא ספר מסע; הרפתקה מצחיקה ונוגעת ללב בעולם קטן-גדול.
וזהו גם ספר זכרונות; של הצגות שעשינו והצגות שראינו, והבנות שהבנו בדרך.
ומעל לכל זהו ספר אהבה, לעולם המורכב והחתרני של תיאטרון הבובות האומנותי.
מרית ורוני....
|
|
4.
|
|
"את הטקסטים הבאים יש לקרוא בקול רם, שאם לא כן הם עלולים להיעלם מן הדף ובוודאי גם מן הזיכרון. יש להקדים שאיפת אוויר עמוקה (מא נון טרופו) להגיית המילה הראשונה. בהמשך, מומלץ לנשום קלות באתנחתות עליהן מצביעים הפסיקים, ולשוב ולשאוף לפני תחילת כל משפט חדש. מומלץ גם ללעוס היטב את המילים: לעשות שימוש מלא בשרירי הלסת, השפתיים והלשון, ליהנות מגלגול הלמ"ד, משריקת השי"ן מהטחת הטי"ת בשיניים הקדמיות וכיו"ב. רק כך ניתן לחוש את כוחו של קולה של המילה. אין צורך לחשוש מהתזת רוק במהלך הקריאה בקול. זוהי תופעה המעידה על עסיסיות הדיבור, ואין בה נזק ניכר."...
|
|
5.
|
|
ספר זה עוסק באגדות: מעשיות עממיות מתוך "אלף לילה ולילה" והאחים גרים, לצד אגדות אמנותיות שכתבו הנס כריסטיאן אנדרסון, אוסקר ויילד וש"י עגנון.
ב"אלף לילה ולילה" יש ביטוי חוזר: בכל פעם שמישהו עומד לספר משהו מדהים, הוא מצהיר שאילו סיפורו היה " נחרט בחודי מחטים בזוויות העין, הוא היה למשל ןלמוסר לכל לוקח מוסר". היכולת הזאת, לחרוט סיפורים בזווית העין, כלומר ללכוד משמעות בתוך תמונות רבות-עוצמה, משותפת לשירה ולאגדות.
אגדות הן פנינים שנוצרו סביב גרגרי החול של המציאות, והן גם סוסים טרויאניים שמבריחים לתוכנו תכנים מורכבים בחסות הפשטות והתמימות. ספר זה מבקש לחשוף את התכנים האלה. ובד בבד הוא עוסק גם בתרבות; המעשיות נפתחות כמו דלתות אל תופעות שונות בקולנוע, בתאטרון ובאמנות הפלסטית: סרטים של היצ'קוק או קורוסאווה, התאטרון האפי של ברכט, פסלי החפצים של פיקאסו, המיציגים החידתיים של יוזף בויס, ועוד ועוד. כי תרבות גבוהה אינה עניין מנותק ואקדמי אלא חלק מסבך חי וגמיש שבו כל דבר קשור לכל דבר....
|
|
6.
|
|
"היא חייבת לפעול מיד, לפני שההחלטה תתעפש. כל דקה חשובה ואין לה מושג מה לעשות, איך לפרוט את המטרה הסופית לפעולות. כמה מעט היא יודעת על עולמם של החפצים, מה נעים להם, מה הם אוהבים, אם קיים בכלל דבר אחד שיכול לגשר על ההבדלים בין קשי - עורפו של השטיח החום (המעוטר בדוגמה גיאומטרית פשוטה כתוכנית של דירה) לגנדרנות הנבולה של נוצת טווס מכורסמת, להתרפסותה של מגבת לחה. ודווקא היא צריכה לגלות את הסוד. היא שאין לה מושג על שום דבר." 'טבע דומם' הוא ספר המדבר אלינו מתוך תודעתה של ילדה מרדנית. למרות תחינות חוזרות ונשנות של הוריה היא חסרבת בעיקשות להשלים עם ההפרדות בין עולם הדמיון לטולם המציאות. גיבורת הספר מתקשה למשל להאמין שלרהיטים, כלי - בית, בגדים וצעצועים אין רגשות. כל - מיני דברים מובנים - מאליהם לכאורה, מעוררים בה פליאה וחוסר - אמון. זהו ספר על הכוח היצירתי הטמון בהתנגדות לחיקי המציאות ועל קסמיה ומחיריה של ההתנהלות על קו הגבול שבין טירוף לשפיות. מרית בן - ישראל היא יוצרת בין - תחומית שביימה סרטים ניסיוניים, הופיעה בהצגות יחיד בארץ ובחו"ל ונמנית על מייסדי בית - הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. כתיבתה של בן - ישראל חריגה ונועזת, היא שואבת את הקוראים אל תוככי תודעתה של גיבורת ספרה ומעניקה לה שפה פנימית משכנעת ומקורית. ספרה הראשון של מרית בן - ישראל 'אסור לשבת על צמות' (עם - עובד) זיכה אותה בפרס וינר לספר ביכורים. 'טבט דומם' הוא ספרה השני....
|
|
7.
|
|
מה בין "ספר הדקדוק הפנימי" של דויד גרוסמן לבין אמנות הגוף הרדיקלית של ויטו אקונצ'י?
"לפעמים אני חושד שהנכונות של בני אדם מאז ומעולם להכנע לכל עריצות," אמר גרוסמן, "לשתף פעולה עם כל שלילת חירות ודיכוי, נובעת מזה שעמוק בתוכנו אנו, נפשותינו, 'מתוכנתים' מלידה להשלים עם כל קפריזה של גופינו, של השרירות העליונה, של כל מה שהוא, בסופו של דבר, מערכת של שרירים."
"ספר הדקדוק הפנימי" הוא בראש וראשונה ספר היחסים של אהרון קליינפלד עם גופו. כלומר, סך כל נסיונותיו לאלף את גופו ולנקום בו, להעלם בתוכו או להשתיל לעצמו מוח חדש חופשי מתַּכְתִיבי הביולוגיה. כמו כל אמן-גוף ראוי לשמו אהרון הופך את גופו לנַשָׂא של רעיון ואת הפציעה העצמית ל"אקטיביזם פוליטי" נגד השרירות העליונה.
ובצד הגוף, השפה; אקונצ'י היה משורר עד שגילה שהמילים הן בעצם אמצעי תחבורה, הן מסיעות את הכותב ואת הקורא על פני הדף, משמאל לימין ומלמעלה למטה. בעקבות הגילוי הוא "ירד מן הדף" והפך לאמן-גוף וּוידאו, לפסל ולארכיטקט שעדיין מתחיל כל פרוייקט במילים (ולא בשרטוט). אהרון, נציגו של גרוסמן, הוא "דוקטור דוליטל היודע את שפת המילים".
הספר הזה הוא על הזיקה בין כאב למשחק ובין ציות למרד. על אמנות הגוף המילה המשקפות והמשלימות זו את זו.
לספר מצורפת שיחה על דקדוק וחירות מאת ענת ויסמן.
מרית בן ישראל, אמנית בינתחומית וסופרת. ממייסדי בית הספר לתיאטרון חזותי. בשנים האחרונות מתמקדת בכתיבת פרוזה ועיון.
בין השאר ערכה את "קולה של המילה", מבחר מאמרים על שירה-פרפורמנס בהוצאת בבל, 2004, וכתבה את "חפץ לב, יסודות תיאטרון הבובות האמנותי" כרמל, 2009 (בשיתוף עם רוני מוסנזון נלקן).
פרסמה שלושה רומנים: "אסור לשבת על צמות" הספריה לעם של עם עובד, 1996 (פרס וינר לסיפורת חדשה), ו"טבע דומם" 2005, ו"בנות הדרקון" 2007, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
בבלוג שלה "עיר האושר", היא כותבת על אמנות בינתחומית ועל אגדות....
|
|
8.
|
|
על הטרילוגיה:
כששולחים אותך לדרקון את צריכה קודם כל להרוג אותו, לפני שהוא יהרוג אותך. ונניח שהצלחת כנגד כל הסיכויים, עכשיו מגיע החלק הקשה באמת: לחזור לחֶברה ששלחה אותך אל מותך, להשתחרר מתפקיד הקורבן, להשיג שליטה בגורלך, מקום משלך בעולם. זהו סיפור פנטסטי כביכול ובעצם ריאליסטי עד העצם, על ילדות שמסרבות להרפות את אחיזתן מעולם שמתעקש לנער אותן מעליו.
...
|
|
10.
|
|
מרתה גברה על הדרקון, ועכשיו היא יוצאת לסיבוב הופעות ויורקת אש מתוך פיו כאילו היה חי. היא כוכבת, אבל מתחת לקול התשואות שמועה עיקשת מסרבת לגווע: דם דרקוני זורם בעורקיה. ומה אם זה נכון? לפעמים גם היא אינה בטוחה איפה היא נגמרת והדרקון מתחיל. אמל עושה ככל שביכולתה להקל את סיוטיה, אך מחיר נאמנותה למרתה הולך ומאמיר. ונועה? דומה שמשאלתה התגשמה, אז למה היא שוב מחפשת את הדרך לעיר האושר?
בפעלולי דמיון מרהיבים מרית בן ישראל בוראת עולם קרקסי וחושני ובו בזמן ריאליסטי עד העצם, עולם שהכיעור והנשגב הולכים בו שלובי זרוע. למי שיעז ליפול לתוכו צפויות פלאות אין־קץ.
זהו החלק השני בטרילוגיית בנות הדרקון, קדם לו ספר האבות
החלק הראשון בטרילוגייה ראה אור לראשונה בשנת 2007 וזכה לשבחי הביקורת:
"לקרוא את בנות הדרקון בציפייה לעוד ספר פנטזיה לילדים, מתוק ומנחם, זה קצת כמו ללגום מספל שוקו חם ולגלות שמדובר בקפה שחור שמישהו ערבב עם ויסקי, ויסקי טוב." דורה קישינבסקי, גיבורים קטנים"
"יצירת אמנות פמיניסטית מסעירה, העשויה בכלים ספרותיים מתוחכמים", ריקי כהן, המוסך
...
|
|
11.
|
|
על ספר האבות:
ילדה בשמלה חרוכה עולה במדרגות המובילות לבניין העירייה. זו הפעם האחרונה שתושבי עיר האושר יחזו בה לפני שיטרוף אותה הדרקון. כל שנה והילדה שלה, כבר מאתיים תשעים וחמש שנים. ואז מגיע תורה של מרתה. משיכתה המסוכנת לאש מביאה אותה לאי הדרקון, היא יכולה להאשים רק את עצמה. אבל אמל בסך הכול חיפשה את אביה. ונועה? איש אינו יודע כיצד הגיעה לעיר, וזו סיבה טובה דייה לזרוק אותה ללוע המפלצת. כולם מצפים שהילדות ייכנעו לגורלן, אבל הן מסרבות להרפות את אחיזתן מעולם שמתעקש לנער אותן מעליו.
בפעלולי דמיון מרהיבים מרית בן ישראל בוראת עולם קרקסי וחושני ובו בזמן ריאליסטי עד העצם, עולם שהכיעור והנשגב הולכים בו שלובי זרוע. למי שיעז ליפול לתוכו צפויות פלאות אין־קץ.
על הטרילוגיה:
כששולחים אותך לדרקון את צריכה קודם כל להרוג אותו, לפני שהוא יהרוג אותך. ונניח שהצלחת כנגד כל הסיכויים, עכשיו מגיע החלק הקשה באמת: לחזור לחֶברה ששלחה אותך אל מותך, להשתחרר מתפקיד הקורבן, להשיג שליטה בגורלך, מקום משלך בעולם. זהו סיפור פנטסטי כביכול ובעצם ריאליסטי עד העצם, על ילדות שמסרבות להרפות את אחיזתן מעולם שמתעקש לנער אותן מעליו.
...
|
|
12.
|
|
מרתה מאושרת כמו שלא הייתה זמן רב, היא מוזמנת כאורחת הכבוד לחג הדרקון הראשון ללא דרקון. סוף־סוף יכירו בגבורתה. אפילו הצל הרודף אחריה לא יעיב על הרגע הזה. אך עיר האושר השתנתה, בית הכלא כורע תחת החשדנות והפחד, ומן המדורים התחתונים של ספינת השוטים עולה צחנה מסוג חדש, מזימות אפלות נרקמות שם. גם נועה חזרה לעיר האושר, והיא לכודה בחושך משלה. כוחות חזקים יקרעו את הילדות זו מזו, אך הן ישובו ויתאחדו בסיום שבו תגיע הטרילוגיה לשיאה.
בפעלולי דמיון מרהיבים מרית בן ישראל בוראת עולם קרקסי וחושני ובו בזמן ריאליסטי עד העצם, עולם שהכיעור והנשגב הולכים בו שלובי זרוע. למי שיעז ליפול לתוכו צפויות פלאות אין-קץ.
כל הילדות הוא החלק השלישי והאחרון בטרילוגיית בנות הדרקון. קדמו לו ספר האבות וספר המשאלות.
"השנים שחלפו מאז ראה אור בנות הדרקון, ספרה המופלא, האכזרי ומלא החסד, החלומי והסיוטי של מרית בן ישראל, רק העצימו את כוחו וחשיבותו. הקריאה המחודשת בו צורבת ומרוממת כמו שרק ספרות יכולה לעשות. צריכה לעשות". נועה מנהיים
...
|
|
