לא קראתי את הספר, אבל זה הספר הבא שלי, וזה למה: https://www.ynet.co.il/laisha/article/bjqtkwnlt

אחותו של החייל גלעד ניצן ז"ל שנפל במלחמת חרבות ברזל קיבלה תמונה שלו קורא בשוחה - וביקשה לגלות את שם הספר
שלושה שבועות לפני שנהרג בעזה, סמ"ר גלעד ניצן (21), צולם קורא בשטח, כשלצידו הנשק. אחותו, שחר שטווי, ביקשה לדעת באיזה ספר מדובר, ועשרות חובבי קריאה מיהרו לסייע. "הוא לקח את החיים בקלות ובפשטות", היא אומרת, "זה התאים לו: יש הפוגה? בוא נקרא משהו"
לפני כשבועיים התפרסמה תמונה לא שגרתית בקבוצת הפייסבוק "המלצות אמיתיות על ספרים". בתמונה, שחלק ממנה מופיע בעמוד זה, מצולמים שלושה חיילים באזור חשוך. על האדמה זרוקות כמה עטיפות לא מזוהות. אחד החיילים נח על מחצלת, השני עומד והשלישי יושב בשוחה המאובקת, עם אפוד וקסדה, לצידו הנשק, וקורא ספר. הניגוד בין הסט המלחמתי לחייל השקוע בקריאה - מפתיע. לאחר קריאת הפוסט של שחר שטווי, אחותו של החייל, ההפתעה מתחלפת בשיברון לב.
"בתמונה אחי המתוק והקטן שנהרג לפני שלושה שבועות בעזה", כתבה שטווי (23) משילה, על אחיה סמ"ר גלעד ניצן ז"ל (21), שנהרג בעזה. "קיבלנו היום את התמונה שבה הוא קורא ספר ליד ה'נמר' באחד מימי הלחימה. אנחנו מנסים לזהות איזה ספר הוא קורא. אם מישהו מצליח לזהות אשמח לשמוע". עשרות חובבי קריאה זיהו את הספר במהירות - "התעלומה של חדר 622" מאת ז'ואל דיקר (מצרפתית: לי עברון, הוצאת מודן־כנרת 2022) - חלקם גם כתבו שיקראו אותו לזכר גלעד.
זה ספר מתח על סופר עם לב שבור שמגיע למלון, ומקבל מפתח לחדר מספר 623. בדרך לחדר הוא שם לב שבין חדר 621 לחדר 623 חסר חדר מספר 622. יחד עם אורחת נוספת במלון הוא מנסה להבין את הסיבה, והשניים נסחפים לתעלומת רצח שאירע במקום 15 שנים קודם לכן.
"רציתי לדעת איזה ספר גלעד קרא בימים האחרונים לחייו", אומרת שטווי. "אנחנו מקבלים סיפורים ותמונות מחברים שיוצאים הביתה ומנסים לתפוס ולהיאחז בכל פיסת חיים שלו. אבל אני עדיין לא קראתי את הספר. אני פחות אוהבת ספרי מתח. הנקודה המשמעותית היא שהוא לקח איתו ספר וקרא בתוך הסיטואציה הזאת. הוא לקח את החיים בקלות ובפשטות וזה התאים לו: יש הפוגה? בוא נקרא משהו".
"גלעד תכנן ללמוד אדריכלות נוף. אמא שלי אדריכלית, וקצת התפלאה, כי צריך מתמטיקה והוא לא היה הכי חזק בזה, אבל הוא אמר לה: 'נסתדר. אני צריך להבין את האדמה'

אחד הספרים, אם לא הא!!!

עדות מרגשת ועוצמתית להתמודדות עם מחלתה ואובדנה של רעיה אהובה - מתהומות העצב ועד לשיבה אל החיים: אסופת מכתבים (אותנטיים) שכתב פרופ. דן בנור לאשתו אחרי שנפטרה ממחלת הסרטן בגיל 50.

כתיבתו של בנור קולחת, ישירה, אמיצה ונוגעת ללב. האהבה העזה של האיש לאשתו בחייה ובמותה ממש עולה כחיה בין הדפים, וכך גם געגועיו העזים אליה ותחושתו שלא יוכל להמשיך את חייו בלעדיה. או אולי לא ירצה.

בתוך כך אנו עדים גם לתהליך בן 10 שנים שבו הוא מתמודד עם האבדן והכאב, מערכת הקשרים עם 4 ילדיהם, הזיכרון וההנצחה, השאלה כיצד ממשיכים את החיים בלעדיה, איך חושבים על מכונית חדשה, המשך קריירה, טיול, סרט, וכיצד מוסיפים לזכור ולאהוב את האהובה המתה ובתוך כך גם לתת מקום לזוגיות חדשה.

שואב, מרגש, וטומן בחובו תקווה גדולה לכל מי שחווה שכול ואובדן, וחוויה אנושית מאלפת לכל מי שלא.