ספר זה עוסק באגדות: מעשיות עממיות מתוך "אלף לילה ולילה" והאחים גרים, לצד אגדות אמנותיות שכתבו הנס כריסטיאן אנדרסון, אוסקר ויילד וש"י עגנון.
ב"אלף לילה ולילה" יש ביטוי חוזר: בכל פעם שמישהו עומד לספר משהו מדהים, הוא מצהיר שאילו סיפורו היה " נחרט בחודי מחטים בזוויות העין, הוא היה למשל ןלמוסר לכל לוקח מוסר". היכולת הזאת, לחרוט סיפורים בזווית העין, כלומר ללכוד משמעות בתוך תמונות רבות-עוצמה, משותפת לשירה ולאגדות.
אגדות הן פנינים שנוצרו סביב גרגרי החול של המציאות, והן גם סוסים טרויאניים שמבריחים לתוכנו תכנים מורכבים בחסות הפשטות והתמימות. ספר זה מבקש לחשוף את התכנים האלה. ובד בבד הוא עוסק גם בתרבות; המעשיות נפתחות כמו דלתות אל תופעות שונות בקולנוע, בתאטרון ובאמנות הפלסטית: סרטים של היצ'קוק או קורוסאווה, התאטרון האפי של ברכט, פסלי החפצים של פיקאסו, המיציגים החידתיים של יוזף בויס, ועוד ועוד. כי תרבות גבוהה אינה עניין מנותק ואקדמי אלא חלק מסבך חי וגמיש שבו כל דבר קשור לכל דבר.