ביקורת ספרותית על השתיין מאת הנס פאלאדה
ספר מעולה

---

ספר סוחף על התמכרות והרס עצמי.
במהירות עצומה סיימתי את קריאת הספר הנפלא הזה.
ארווין זומר הוא אדם מסודר, נאה ובעל מעמד כבעל עסק די משגשג לאספקת חומרי גלם חקלאיים. הוא נשוי בנוחיות ושלווה למגדה וחייו מתנהלים על מי מנוחות.
אל חייו הנוחים והיציבים האלה נכנס גורם נוסף בדמות הטיפה המרה.
התמכרותו חסרת המעצורים מעבירה אותו לצידו השני של המתרס, אל עולם של סחי, אלימות ורפש חיצוני ונפשי כאחד. הדרדרות זו מביאה אותו לטיפולם "המסורה" של רשויות החוק והסדר באשר הם כולל משטרה, רפואה על מוסדותיהם השונים עד שהוא מגיע למוסד גמילה לכאורה שלמעשה מעין בית סוהר טיפולי שממנו אין יוצא. לא ברור כיצד ממעידה קטנה התגמול או ה"טיפול" הוא כל כך חסר פרופורציה בקשיחותו ואכזריותו. ממתי גמילה מלווה בהרעבה והתעללות פיזית ונפשית?

הנס פאלאדה מתאר את הדרדרותו של ארווין שמבטא את הדרדרותה של גרמניה. כפי שגיבור הספר מתמכר לאלכוהול ולמעשה הורס את עצמו, כך גרמניה שמתמכרת לרעיונות הנאציזם ולמעשה הורסת את עצמה. כמעט אף אדם אינו יוצא נקי מתחת לעטו של פאלאדה. הרשויות נוקטות באטימות, קטנוניות ואכזריות שאין לה אך ורע. תיאוריו מצמררים אך יחד עם זאת מתוארים בציניות ובהומור. התחושה הכללית היא של חוסר אונים ובעיקר חוסר תקווה, כאילו מעין עננה שחורה והרסנית משייטת מעל ולא נותנת מנוח לפאלאדה , לגרמניה ולקורא כאחד.
עצם העובדה כי הספר נכתב בעוד פאלאדה עצמו היה שבוי באחד מהמוסדות הנאציים לחולי נפש, נותנת מימד נוסף וחזק במיוחד. הכתיבה היא סוג של נקמה שגם היא קשוחה ואינה מתפשרת.
כאמור, ספר חשוב ומומלץ!

» ביקורות נוספות של גוטי
» ביקורות נוספות על השתיין