עד ימים אלה ממש האמנתי, שאין אכזבה גדולה בחיים כמו זו שאתה עשוי לחוות מביקור חוזר במסעדה אהובה, שבמהלכו אתה מגלה פתאום שכל מה שזכרת - אינו עוד רלוונטי : המנות המוקפדות והעשירות בטעמים פינו את מקומן לאיזה מישמש הזוי בשם ה-nouvelle cuisine, השירות המודע והמפנק הפך לקטע נרגני של מלצרים-ילדים והמחירים, איך לא, האמירו לגבהים בלתי נסבלים כי "ככה זה, ימים קשים"... אז האמנתי. מסתבר שאותו כנ"ל עלול להתרחש

הספר המצויין הזה מספר על יחידת לוחמה מיוחדת הנקראת "קבוצת המדבר ארוכת טווח" אשר הוקמה לצורך פעילות חבלה וריגול בשטח האויב בזמן מלחמת העולם השניה.
הסופר <mark>סטיבן פרספילד</mark> הוא הסטוריון במקצוע ובתור אחד שכזה "חוטא" לעיתים קרובות בתיאורים מדוייקים מדי של ציוד צבאי או סוגי הנשק והתחבורה שהיו לרשותם של החיילים, למשל כשתיאר איזה ציוד העמיסו החיילים על משאית טרם יציאה למבצע נדמה שלא שכח לציין אפילו בורג אחד

שמו של הספר מעורר בתחילה ספק: רומן או היסטוריה? התשובה היא שמדובר בארועים שקרו באמת, אבל הסופר לוקח אותם ויוצר ספר מרתק. זהו סיפורם של אנשי "קבוצת המדבר ארוכת הטווח" - מין יחידת סיור מדברית שפעלה בצוותים קטנים בעורף הצבא הגרמני. המשימה הספציפית שבה מדובר: הניסיון לשנות את גורל המערכה במדבר המערבי ע"י פגיעה אישית במצביא האגדי של הצבא הגרמני שפעל שם - ארווין רומל.

הספר מרתק בגלל יכולת הסיפור המעו

<mark>סטיבן פרספילד</mark>, סופר מלחמתי מצוין ולוחם בעברו מנגיש את הקורא אל גדרות התיל והמוקשים,
הדם, הפיח והזיעה,חרדת הלוחם והאימה כמו גם הרצון להשלים את המשימה.
מלחמת ששת הימים נתפשת ברמה העיונית כניצחון חלק ואולי אפילו קל. לא כן הדבר. כ- 800 הרוגים, אובדן של כרבע מחיל האויר !! וקרבות מסוימים
בהן כמעט נכחדו פלוגות שלמות. טעויות ואסונות כבדים לא חסרו גם הם (קרב הצנחנים על ירושלים).
נוסיף לכך את המתח וה

ספר המתח "אחי לנשק" (הוצאת אריה ניר, 2012) מאת <mark>סטיבן פרספילד</mark>, מתאר מציאות גיאופוליטית עתידנית בדיונית במזרח התיכון רווי האלימות והסכסוכים. אף שמבחינה גיאוגרפית חלק מהאזורים שבהם הוא מתאר מלחמות וקרבות שורר כעת שלום, אינה אומרת שכך יהיה בעתיד והתרחיש שהוא מתאר סביר בהחלט. מנגד, יש לציין כי הספר, שנכתב בשנת 2011, מתעלם ממהלכיו של הנשיא אובמה להבטיח לארצות הברית עצמאות אנרגטית ומניח כי למרות החיפוש ה

הספר "שער האריות" מאת <mark>סטיבן פרספילד</mark> (ידיעות ספרים, 2017) מביא את סיפורה של מלחמת ששת הימים דרך מספר יחידות בצה"ל שהיו שותפות למהלכים מכריעים במלחמה. המחבר, פרספילד (שבעברו חיבר את הרומן המשובח "שערי האש"), טען כי ספרו אינו ספר היסטוריה פורמלי כי אם היסטוריה היברידית. מעין מישמש כזה או אחר בין היסטוריה לרומן. הספר מעביר יפה יפה לקורא את התחושה ערב המלחמה ששררה בארץ. המצרים חסמו את מצרי טיראן לשיט י

רומל "שועל המדבר" אחד הגנרלים הבכירים והמוערכים ביותר בוורמאכט, צבאה של גרמניה הנאצית.שפיקד על הכוחות האיטלקים והגרמנים קורפוס אפריקה היה היעד חיסול של יחדית העלית הבריטית קבוצת המדבר ארוכת הטווח אשר צאפ הדמות הדומיננתי בסיפור מתאר את מסעותהם של היחידה תוך הקשיים שעברו בדרך וכושר ההישרדות שלו ושל חייליו והרצון לחיות. הסופר <mark>סטיבן פרספילד</mark> כותב בצורה מאוד מרשימה שגורם לקורא להרגיש חלק מאותם דמויות

"בכוחות המיוחדים, התחלתי להבין, קצין נותן פקודות רק לעיתים נדירות. האנשים מקדימים אותו. תהיה המטלה אשר תהיה, הם מתחילים לבצע אותה בלי לחכות לפקודת הממונים עליהם ומספיקים לעשות את רוב העבודה עוד בטרם נודע לקצין שהם כבר התחילו. המשמעת לא נכפית כאן מבחוץ, כמו בחיל השריון, ביחידה הזאת נהוגה משמעת עצמית" (עמוד 98).

הספר "להרוג את רומל" מאת <mark>סטיבן פרספילד</mark> (הוצאת אריה ניר, 2009) מתאר את עלילות קבוצת המ

<mark>סטיבן פרספילד</mark> – אומן פעולה צבאית

זו אולי הכותרת המתאימה ביותר לתאר את כתיבתו העניינית, הדלה לכאורה, אך בעת ובעונה סוחפת ומעניינת. ובנוסף גם מותחת ומלאת ההפתעות. פרספילד, עוסק בכתיבה צבאית מאספקטים מגוונים. מרחב כתיבתו משתרע מאהבה ועד מוות דרך לחימה ואתוס של התקופה היוונית הקלאסית (שערי האש, ספרית מעריב, 2003, בארה"ב 1998) והתקופה ההלניסטית. וכמובן גם מלחמת העולם השניה בה עוסק ספר זה : להרוג את