ביקורת ספרותית על שער האריות - שישה ימים גורליים מאת סטיבן פרספילד
ספר טוב

---

סטיבן פרספילד, סופר מלחמתי מצוין ולוחם בעברו מנגיש את הקורא אל גדרות התיל והמוקשים,
הדם, הפיח והזיעה,חרדת הלוחם והאימה כמו גם הרצון להשלים את המשימה.
מלחמת ששת הימים נתפשת ברמה העיונית כניצחון חלק ואולי אפילו קל. לא כן הדבר. כ- 800 הרוגים, אובדן של כרבע מחיל האויר !! וקרבות מסוימים
בהן כמעט נכחדו פלוגות שלמות. טעויות ואסונות כבדים לא חסרו גם הם (קרב הצנחנים על ירושלים).
נוסיף לכך את המתח והחרדה הקיומיים, חוסר היכולת להגיע להחלטות והאוכלוסייה הגלותית יוצאת השואה שדרה בארץ
ונבין גם את העול הנפשי הכבד שהיה מוטל על הכלל.
המלחמה הזאת גם הוכרעה על חוטי השערה : ההמתנה עד להחלטה ליזום מתקפה, מבצע מוקד, עצירת טור השריון בדרך יריחו,
ההחלטה להיכנס לעיר העתיקה ועוד הרבה אירועים תמוהים שדגל נס מתנוסס מעליהם.
-------------------------------------------------------------------
בעיני, משפט אחד בספר שאמר לוחם שריון במעבר הג'יראדי ממצה את פילוסופיית הלוחם :
סגן אלי ריקוביץ (פלס"ר 7) - "המלחמה בעצם טבעה היא טמטום, ותנועה בכלי רכב פתוחים תחת אש היא שיא הטמטום...
אני מתחיל להבין שככל שמתקדמים יותר תחת אש, מאבדים יותר ויותר דברים.
בהתחלה אתה מאבד את הציוד ואת ציוד השינה. הם נופלים מהרכב, נפגעים מהאש או נשרפים.
אחר כך אתה נשאר בלי תחמושת. או שירית את כולה או שהעברת אותה לאחרים שהיו צריכים אותה יותר.
אחר כך אתה מאבד את הכיוון. מאבד את הקשר, את הראות וגם את השמיעה.
אתה מאבד גם חלקים מהגוף שלך ואתה מאבד את האנשים שלך, את הקשר למציאות, את שיקול הדעת, את השפיות.
הדבר היחיד שאינך יכול לאבד הוא הרצון להשלים את המשימה".

» ביקורות נוספות של אגב
» ביקורות נוספות על שער האריות - שישה ימים גורליים