"בכוחות המיוחדים, התחלתי להבין, קצין נותן פקודות רק לעיתים נדירות. האנשים מקדימים אותו. תהיה המטלה אשר תהיה, הם מתחילים לבצע אותה בלי לחכות לפקודת הממונים עליהם ומספיקים לעשות את רוב העבודה עוד בטרם נודע לקצין שהם כבר התחילו. המשמעת לא נכפית כאן מבחוץ, כמו בחיל השריון, ביחידה הזאת נהוגה משמעת עצמית" (עמוד 98).
הספר "להרוג את רומל" מאת סטיבן פרספילד (הוצאת אריה ניר, 2009) מתאר את עלילות קבוצת המדבר ארוכת הטווח (קמא"ט) והשירות האווירי המיוחד (S.A.S) במלחמת העולם השנייה. הספר מתרחש בסתיו 1942. גנרל ארווין רומל ודיוויזיות הפנצרים שלו מביסים את הארמיה השמינית של הצבא הבריטי ומתכוננים לכבוש את מצרים, תעלת סואץ ושדות הנפט של המזרח התיכון. הסיפור המבוסס על פעולותיה האמיתיות של יחידת עילית של הצבא הבריטי, מן הראשונות שפעלו במתכונות הכוחות המיוחדים המוכרת לנו כיום, כנגד קורפוס אפריקה, הכוח הגרמני־איטלקי שפלש לצפון אפריקה, וכנגד מפקדו האגדי, פילדמרשל ארווין רומל, המכונה "שועל המדבר". המחבר מעיד כי "כל פעולות איסוף המידע והפשיטות מאחורי קו מארת, שבוצעו בין סוף 1942 לתחילת 1943, הן אמיתיות, חוץ מאלה שבהן השתתף פטרול T3" (עמוד 11).
עלילת הספר נפתחת כאשר המספר, סופר אמריקני, מביא בפני הקוראים את כתב היד של חברו המנוח של אביו, אשר יקר לו כאב, מוציא לאור בריטי בשם ריצ'מונד לורנס צ'אפמן. או אז מתברר למחבר כי צ'אפמן, שלחם במלחמת העולם השנייה במדבר הלובי כקצין שריון, שירת למעשה כמפקד פטרול בקבוצת המדבר ארוכת הטווח. השם האקדמי אמנם מטעה, אולם עד מהרה מתברר למחבר כי "קבוצת המדבר ארוכת הטווח, גיליתי, הייתה אחת מאותן יחידות שנקראו לימים "כוחות מיוחדים". היו לה בסיסים בקהיר ובנאות מדבר שונים במדבר הלובי; היא פעלה נגד האיטלקים ונגד קורפוס אפריקה של רומל והמשימה שהוטלה עליה הייתה לבצע פשיטות מאחורי קווי האויב ולאסוף ידיעות מודיעיניות. הייתה זו קבוצה קטנה וסודית. רומל עצמו הצהיר פעם שיחסית לגודלה, היא גרמה לכוחות הציר יותר נזק מכל יחידה אחרת שהשתתפה בקרבות של צפון אפריקה" (עמוד 17).
בכתב היד מגולל צ'אפמן, המכונה צ'אפ, פרשייה (בדיונית יש לומר) שהתרחשה כשכל גורל המלחמה במדבר היה מוטל על כף המאזניים. לדברי צ'אפ, "בחודשים האחרונים של שנת 1942 ובשבועות הראשונים של 1943 היה לי מזל בלתי רגיל לקחת חלק במבצע מאחורי קווי האויב שמטרתו הייתה לאתר את מקום הימצאו של פילדמרשל ארווין רומל, המפקד העליון של הכוחות הגרמניים והאיטלקיים בצפון אפריקה, ולהרוג אותו" (עמוד 23). כוח קטן, קל תנועה וחמוש היטב אל מאחורי הקווים של הגרמנים אשר ינחית מכה שתעצור את התקדמותו של קורפוס אפריקה. "אם תקום קבוצה מיומנת ונועזת שתצליח לעשות את כל זה, היא תוכל להנחית על גרמניה מכה שתשנה את מהלך המלחמה" (עמוד 25). זהו סיפורם של אנשים מיומנים ונועזים כמו העקרב, סמל היחידה, הפועלים בהתאם לסיסמתם – "לא בכוח כי אם בתחבולה". ביחידה פוגש צ'אפ את כל אותם לוחמי קומנדו נודעים לתהילה ובהם בכירי מפקדי הפטרולים של קבוצת המדבר ארוכת הטווח מייג'ור ג'ק איזנסמית, רון טינקר וולדימיר פניאקוב, הלוא הוא "פופסקי" (המוכרים גם בישראל תודות לספרים המשובחים "צבאו הפרטי של פופסקי" ו"מפקד הרפאים").
בין דפי הספר פוגש צ'אפ גם את מייג'ור (לימים לוטננט קולונל) רוברט בלייר "פאדי" מיין שהיה אחד הבולטים שבלוחמי הקומנדו במלחמת העולם השנייה. יוצא הקומנדו ה־11 הסקוטי ומראשוני המתנדבים לשירות האוויר המיוחד, בתום המלחמה היה מיין לחייל "שזכה בעיטורי הגבורה הגבוהים והרבים ביותר בבריטניה; ופרט לדייוויד סטרלינג, מפקדו הישיר בשירות האוויר המיוחד, הוא היה גם איש הקומנדו הבריטי המהולל ביותר שלחם בצפון אפריקה" (עמוד 104). בפשיטות על שדות התעופה של הלופטוואפה וחיל האוויר האיטלקי שעליהן פיקד הצטיין באומץ לבו, בקטלניותו ובדוגמה האישית שהפגין. "סמל הפטרול של טינקר, סרג'נט גארבן, סיפר לי על פשיטה שהם ערכו בשנה שעברה על שדה תעופה גרמני בברקה. מיין עמד בראש חוליית שירות האוויר המיוחד שחדרה בלילה ברגל לשדה התעופה במטרה להצמיד פצצות תעברה למטוסים החונים. מיד אחרי שעברו את גדר התיל, גילו הפושטים שעל כל מטוס שור זקיף חמוש. מיין הרג בסכינו שבעה מהם, בזה אחר זה, בעודו מסתובב בשדה בחושך ומניח את הפצצות שלו" (עמוד 182).
דמות אחרת שלצידה פועל צ'אפ בספר היא קפטן ניק ויילדר המפקד על "פטרול T1 של קבוצת המדבר ארוכת הטווח, הכולל חמש משאיות ושישה-עשר אנשים, שחזרו זה עתה מפשיטה על שדה התעופה של מדינות הציר בברקה שבלוב. המפקד של T1 הוא קפטן ניק ויילדר מניו זילנד. ויילדר עצמו הגיע היישר מבית החולים, שם אושפז אחרי שנורה בשתי רגליו בזמן הפשיטה. הוא סבל גם מזעזוע מוח כתוצאה מכך שהמשאית שלו נגחה שני טנקים L3 איטלקיים שחסמו את נתיב הבריחה היחיד של הפטרול. בפשיטה הושמדו על הקרקע עשרים מטוסים גרמניים ופוצצו מספר חסנים ומוסכים; ויילדר קיבל את אות השירות המצוין על פעולה תחת אש" (עמוד 97). ויילדר פיקד על אחד הפטרולים המכריעים במלחמה. הוא ואנשיו גילו מעבר בקו מארת, קו הביצורים שאליו נסוגו הגרמנים לאחר אל־עלמיין. "הגילוי של מעבר ויילדר, בתוספת המידע שטינקר ופופסקי הביאו ממעבר טבגה, מילא תפקיד מכריע בתבוסת קורפוס אפריקה וכניעת כוחות מדינות הציר בצפון אפריקה. בין ה־12 ל־19 במארס 1943, כשהדיוויזיה הניו זילנדית איגפה את קו מארת, טינקר עצמו ושני נגדים מפטרול T2 הראו את הדרך לכוחות הלוחמים וליחידות העזר" (עמודים 288-287).
צ'אפמן הופך עד מהרה למפקד פטרול T3 בקבוצת המדבר ארוכת הטווח (מקביל למפקד צוות ביחידה מובחרת). הוא לוקח חלק בפשיטה המורכבת עמוק אל תוך "ים החולות", בעורף האויב הגרמני, לוחם באויב ומוכיח כי הוא עשוי מן החומר הדרוש בכדי לשרת ביחידה מעין זו. כשהם נתקלים ביחידת סיור איטלקית מוביל אותם צ'פמן לקרב אש מטווחים קצרים "קולי פותח באש ממקלע הוויקרס. פאנץ' ואוליפנט מצטרפים עם הבראונינגים ומארקס עם התת־מקלע שלו. אני יורה בתומפסון משלי, שחטפתי בחופזה מהמנשא של קיר תא הנהג" (עמוד 209). אולם למרות שהוא נדרש למבחנים לא פשוטים וגאה באופן שבו התמודד עם המשימה לצ'אפ אין רעיונות רומנטיים לגבי הלחימה. "הרשו לי להגיד לכם משהו על אומץ לב תחת אש. למיטב ניסיוני, מעשי הגבורה האמיתיים בקרב מתבטאים בביצוע המטלות השגרתיות בלי לפשל. וזה בכלל לא פשוט כמו שזה נשמע. מבחינות רבות, זהו הדבר הקשה ביותר בעולם" (עמוד 27). כאן מתכתב הסופר עם ספרו הקודם שתורגם לעברית "שערי האש" אודות צבא ספרטה בקרב תרמופיליי, שכן זוהי בדיוק תפיסת הלחימה הספרטנית.
הספר כתוב ברוח ספרי המופת של הז'אנר, קרי "תותחי נברון" ו"הנשר נחת", ומשלב פרטים היסטוריים מדויקים עם יכולת סיפורית מרשימה. גם מלאכת התרגום שעשתה נעה בן־פורת משובחת. מומלץ בחום לחובבי ההיסטוריה הצבאית, ולמי שאוהב לקרוא מותחנים אודות מלחמת העולם השנייה סיפור טוב שהיה (בחלקו) באמת.