"משחק האל" הוא לא עוד ספר. הוא מתעתע בקורא. זורק אותו, כשם שהוא עושה לגיבורו, למקומות משונים וגורם לו לשאול את עצמו שאלות שאת התשובות להן לא תמיד יאהב... אם בכלל יגיע לתשובות.

הוא יושב על המדף כבר זמן רב מחכה ל"רגע הנכון". לאור העובדה שהעלילה מתרחשת ביוון החלטתי שחופשת הקיץ ביוון היא הרגע הזה. איזה מזל שנסעתי ליוון.....
"משחק האל" (The Magus) מאת <mark>ג'ון פאולס</mark> (Fowles) מתרחש באמצע שנות החמישים של

לאור מצב בריאותי הירוד לאחרונה (שמשאיר אותי ער בלילות...),נמצא לי פתאום זמן רב מאוד לקרוא ספרים (במקום ללמוד לבגרות בהיסטוריה,נו מילא).
אז החלטתי לקחת את הספר הזה,שארוך בצורה מגוחכת ממש (לדעתי היה אפשר לקצר פה הרבה מאוד).

העלילה עצמה נחמדה,לא הדבר הכי ייחודי שקראתי,אבל לא הכי גרוע...
היה נחמד שלעתים הסופר היה לוקח צעד אחד אחורה,וכותב את דעתו.כאילו המספר הוא דמות בפני עצמו.
גם לפעמים בהערות ש

לפני חודשיים נכנסתי בפעם הראשונה לחנות "סיפור חוזר" והתאכזבתי. הסתובבתי בין כונניות עמוסות ספרים משך שעה שלמה, בחום הכבד והבלתי נסבל של ירושלים, והרגשתי כמו אידיוטית מושלמת. אז מה שכל ספר כאן הוא 20 שקל? חם לי, אני מתה מחום (למה אין כאן מזגן?!) והספרים שאני אוהבת לא נמצאים כאן, איזה חוסר מזל.התחלתי למנות בראשי את הספרים האהובים שהלוואי ויכולתי לרכוש ולהפוך לשלי בהזדמנות הפז הזאת (רק 20 שקלים לספר!

ניקולאס ארף הוא אנגלי בן 25 יתום וללא משפחה שמקבל הצעה ללמד בפנימית בנים באי קטן ביוון. רגע לפני שהוא יוצא לאי הוא פוגש את אליסון, אוסטרלית שחיה בלונדון , ומתפתח בינהם רומן עד שהוא עוזב לאי.
\באי פוגש ניקולאס אדם בשם קונכיס . איש עשיר מאוד ומוזר שגר בבית מבודד בצד השני של האי. הקשר עם קונכיס הוא ליבו של הספר . הספר מחולק לכאורה לשלושה חלקים לונדון יוון לונדון.
ממש בתחילת המפגשים בינהם ( לא מפגש

החופש הינו עול כבד ,אשר אותו על האדם לשאת, אם ברצונו להיות לאישיות של ממש ולגאול את עצמו . זהי מסקנה מתבקשת שעלתה במחשבותיי לאחר קריאת הרומן "אהובת הקצין הצרפתי"(ספריית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר,1978).

ניכר כי <mark>פאולס</mark> (שהיה חובב פילוסופיה), הושפע מהוגי דעות אקזיסטנציאליסטיים דוגמת סארטר וקאמי וסבור הוא כי בני אנוש הם אלה, המעניקים פשר ותכלית למצבים שהם נקלעים אליהם ונושאים באחריות

"הוא התחיל להבין כבר, שהחיים, אינם חידה אחת וכישלון אחד לנחש את פתרונה. שאין פירושם לשכון מאחורי פרצוף אחד או לוותר על הכל בעקבות הטל קוביות כושלת אחת. אלא שיש, באופן לקוי ככל שיהיה, בריק, באין אונים בלב הברזל העירוני, לשאת אותם - את החיים!!!ולהפליג שוב, על פני הים שאין חקר לעומקו, המלוח, המנכר. "
ברעיון זה, המתפתח דרך כל ספרו, מסיים <mark>פאולס</mark> את הרומן.
במהלך הדרך, <mark>פאולס</mark> - הוא הסופר - מעביר אותך דרך

אני בתקופה קצת קשה בחיים וכבר שבועות שאני לא נרדמת טוב. ואז הגיע הישועה בצורת הספר הזה. אחחחח, איזה ספר משעמם, איך נרדמתי טוב כשניסיתי לקרוא אותו.
טוב, אם נדבר ברצינות ספר חביב, אבל באמת נמרח ונמרח ולא נגמר. הסופר עצר לעיתים את העלילה שגם כך לא זרמה והכניס כל מיני הערות לפעמים בצורת הערות ומחשבות על אה ועל דה, ולפעמים בצורת קטעים מספר לימוד על תקופה הויקטוריאנית. לפעמים היה נחמד ומלמד ולפעמים מי

בעקבות מותחן שקראתי לאחרונה ("למצא אותה"/ליסה גרלנד), נזכרתי בספר, אותו קראתיו לפני כמה שנים,
אשר נחרט בזכרוני.
מועלם לפני כן לא נתקלתי בספר דומה. קראתי סיפורי מתח למיניהם, נתקלתי בבלשים פותרי תעלומות,
אך מעולם לא קראתי ספר המספר את הסיפור ממקור "ראשון" - משמיע קולו של התוקף/חוטף והעובר בנפשו,
ואת קולה של הקורבן/החטופה.
הספר לא היה לי קל לקריאה ועכול, די הפחיד. הפחיד...כי מצאתי עצמי "מבינה"

מעולם לא חוויתי חוויה ספרותית שכזו. לחשוב שהתחלתי לקרוא את הספר כדי להיזכר בסרט, כי פשוט שכחתי מה קרה שם וזכרתי שהסרט היה טוב.
תחילת מסעי בספר, לא הייתה נוגה בשושנים. סגנון הכתיבה, המאה ה19 וקצב התקדמות הספר. לאחר ששמתי בצד את קצב התקדמות הסיפור וסגנון הכתיבה, נהניתי. הספר היה מעניין בשני שליש הראשונים ופתאום תפס תאוצה בשליש האחרון, קצב השינויים והמאורעות שקרו.

המיוחד בחוויה שהסופר משתף את הק