“"והרי חייו של אדם הם תופעה חד פעמית ומה שהיה לא יחזור לעולם. נדמה לי שמגיל די צעיר יחסית חשתי זאת, תוצאה של פחד המוות, של התודעה של החילופיות, של הזמן המתקדם בכיוון אחד בלבד, מן היש אל האין. והרצון לעצור בעד התהליך הזה, הרצון לשמר את החולף, ולו רק על גבי הנייר." כך נפתח היומן שכתבה אמא שלי ובו תיעדה את החודשים הראשונים של חיי. תמיד ידעתי עליו, אבל קראתי אותו לראשונה רק כשילדתי את הבן הבכור שלי,”

“הסופרת/משוררת/תסריטאית/תסכיתאית/בימאית/מולטי-טלנטית מרגריט דוראס (מיד כמה מילים על עניין התירגום), שנפח עשייתה (יותר מארבעים רומנים !) הצדיק עוד בחייה את -רשימה חלקית- הקמתו של מכון מחקר, חנוכתם של מספר בתי ספר בכל רחבי העולם הפרנקופוני (עדיין קיים דבר כזה ?) וקריאת שלל פרסים על שמה, נפטרה אמנם בשנת 96 אך "שבה" לסיבוב אחד נוסף, תוצר של פרשה סמי-מסתורית שבמהלכה גילה בנה בכורה אוצר גנוז של ממש, כהגד”

“בקושי ידעתי דבר על מרגריט דיראס, ומה שידעתי בא מן הקולנוע ולא מן הספרות, וגם זה היה לפני שנים רבות. למזלי לא קישרתי את הסרטים "המאהב" ו"הירושימה אהובתי" עם שמה כי אחרת לא בטוח שהייתי לוקחת את הספר הזה ולא בגלל משהו פסול בסרטים אלא אולי מחוסר עניין. אבל, כמו שכתבתי, למזלי נמשכתי לספר הזה גם אחרי שראיתי אותו על דוכני מבצעים פעמים אחדות ולא קניתי. לבסוף וקחתי ולא הנחתי עד שסיימתי לקרא בו. הספר לא אח”

“התאמצתי מעל ומעבר בשביל 80 העמודים הקטנים האלה. אולי אני לא מספיק אינטליגנטית בשביל להבין ולהנות ספרות מהסוג הזה. חצי מהספר הרגשתי שאני אוכלת חול. משפטים לא מובנים. דיאלוגים הזויים. לא הבנתי מי אמר למי ומה הוא אמר. התרגום בלתי ניתן לקריאה-הבנה. הורדתי את הספר בתרגום לרוסית - המשפטים נהיו מובנים, התוכן לא. אולי בתקופת האינסטנט שאנחנו חיים בה ומותר הכל מכל וכמה שיותר מהר וחזק, בום-טראך וגמרנו, ל”

“"והרי חייו של אדם הם תופעה חד פעמית ומה שהיה לא יחזור לעולם. נדמה לי שמגיל די צעיר יחסית חשתי זאת, תוצאה של פחד המוות, של התודעה של החילופיות, של הזמן המתקדם בכיוון אחד בלבד, מן היש אל האין. והרצון לעצור בעד התהליך הזה, הרצון לשמר את החולף, ולו רק על גבי הנייר." כך נפתח היומן שכתבה אמא שלי ובו תיעדה את החודשים הראשונים של חיי. תמיד ידעתי עליו, אבל קראתי אותו לראשונה רק כשילדתי את הבן הבכור שלי,”

“הסופרת/משוררת/תסריטאית/תסכיתאית/בימאית/מולטי-טלנטית מרגריט דוראס (מיד כמה מילים על עניין התירגום), שנפח עשייתה (יותר מארבעים רומנים !) הצדיק עוד בחייה את -רשימה חלקית- הקמתו של מכון מחקר, חנוכתם של מספר בתי ספר בכל רחבי העולם הפרנקופוני (עדיין קיים דבר כזה ?) וקריאת שלל פרסים על שמה, נפטרה אמנם בשנת 96 אך "שבה" לסיבוב אחד נוסף, תוצר של פרשה סמי-מסתורית שבמהלכה גילה בנה בכורה אוצר גנוז של ממש, כהגד”

“בקושי ידעתי דבר על מרגריט דיראס, ומה שידעתי בא מן הקולנוע ולא מן הספרות, וגם זה היה לפני שנים רבות. למזלי לא קישרתי את הסרטים "המאהב" ו"הירושימה אהובתי" עם שמה כי אחרת לא בטוח שהייתי לוקחת את הספר הזה ולא בגלל משהו פסול בסרטים אלא אולי מחוסר עניין. אבל, כמו שכתבתי, למזלי נמשכתי לספר הזה גם אחרי שראיתי אותו על דוכני מבצעים פעמים אחדות ולא קניתי. לבסוף וקחתי ולא הנחתי עד שסיימתי לקרא בו. הספר לא אח”

“התאמצתי מעל ומעבר בשביל 80 העמודים הקטנים האלה. אולי אני לא מספיק אינטליגנטית בשביל להבין ולהנות ספרות מהסוג הזה. חצי מהספר הרגשתי שאני אוכלת חול. משפטים לא מובנים. דיאלוגים הזויים. לא הבנתי מי אמר למי ומה הוא אמר. התרגום בלתי ניתן לקריאה-הבנה. הורדתי את הספר בתרגום לרוסית - המשפטים נהיו מובנים, התוכן לא. אולי בתקופת האינסטנט שאנחנו חיים בה ומותר הכל מכל וכמה שיותר מהר וחזק, בום-טראך וגמרנו, ל”