ספרון קטן, כמעט פנקס. כריכה שחורה. שיטת טרכטנברג. הייתי בת שש כשאבי הוציא אותו ממדף הספרים. זה היה ביום בו הודיעה המורה להורי שיש לי זיכרון יוצא דופן. אבי לא הסתפק בזה כסתם מחמאה, מבחינתו זה היה מידע שיש לעשות בו שימוש. "תוכלי להיות מפורסמת. הילדה הכי צעירה שיודעת להכפיל מספרים בני שש ושבע ספרות באופן מיידי. אם רק נתרגל מהספר הזה. כל מה שצריך זה זיכרון". סרבתי. לא רציתי להכפיל מספרים גדולים. רציתי

10,000.

כיאה וכיאות לתוכן, הסקירה הזאת נפתחת במספר. על פי מחקרים שונים, המספר הזה, 10,000 הוא מספר שעות האימונים הנדרשות לצורך הגעה למומחיות בתחום. המספר הוא אוניברסלי, ואינו תלוי בתחום המומחיות עצמו. בין אם זה טניס, או נגינה בכינור, או קסמים, או כל תחום אחר. כמובן שמתבססים על כישרון בסיסי בתחום, אבל בהינתן הכישרון הזה, מה שמבדיל את המומחים באמת, המגיעים להצלחה יוצאת דופן משאר המוכשרים סתם, הוא