“נערה בת ארבע עשרה שולחת מכתב לאביה. זה המכתב השני שהיא שולחת ולא נענית. "זוכרת שכתבתי את ליבי ושלא השבת לי אותו, לא בנייר, לא בעל פה, לא בחיבוק-לא חיבקת מעולם. ידיי לא יודעות חבק עד היום." (עמ' 9) ואותה ילדה, שלא קיבלה לא מענה, ולא התייחסות מאביה, גזרה על עצמה שתיקה. ולא התקיים ביניהם שיח במשך שנים. ידוע שמילים יכולות להצליף, להכאיב, ולהשאיר צלקת בלב. אבל שתיקה יכולה להרוג, וכל פעם מחדש.”

“ספר נועז זה מתאר מערכת יחסים קשה ומורכבת בן בת לאביה. היא כותבת לו הוא לא עונה. היא סובלת ממנו מיחסו הקשה כלפיה וכלפי אחיה. האב עובד כסוהר בכלא. כל יום הוא נוסע לעבודה קשה אשר הופכת אותו לקפדן ונוקשה. הוא אינו מראה סימני חיבה, לא לאשתו ולא לילדיו. כאשר הוא מגיע מהעבודה הביתה הבת נדרכת נכנסת למתח ומחכה שתגדל ותצא מהבית. כאשר התחלתי לקרוא את הספר לקח לי זמן להיכנס לעלילה, אך מרגע שהתקדמתי בסיפור”

“כתיבה מעולה, כזו שהיא לא רק נוגעת אלא ממש חודרת ולוחצת ומסובבת את כל הבפנים. לבנה מושון מחיה כאן את תמר, סטודנטית לעבודה סוציאלית, שנולדה עם 3 אצבעות ביד אחת ושאלה קיומית- האם אפשר באמת לאהוב אותה? החיים מזמנים לה אתגרים וצמתים בהם השאלה חוזרת ונשאלת. היא נוכחת, צובעת ומעצבת את יחסיה עם הוריה, חברותיה, מטופליה, בני זוגה, העכבר בביתה ויותר מהכל יחסיה שלה עם עצמה. העלילה מתחילה בכך שתמר מביאה את”

“רציתי לקרוא את הספר הזה כי התלהבתי מהקונספט של הצמחים. אני מאוד אוהבת צמחים, ובכלל, בעלי חיים ואת כל הארץ שלנו. יש ביצורים אחרים קסם בלתי מוסבר בשבילי, אני חושבת שזה כי בני אדם יצרו כל כך הרבה רוע ונזק בעולם, וכל השאר פשוט קיים, נתון למעשים שלנו. בתור אחת שנולדה לעיר מפותחת במישור החוף, שגדושה בבניינים וילדים, לא באמת הוטמעו בי ערכים של טבע. ההפך, לא אהבתי את הטבע, נמנעתי מלצאת לטיולים והעדפתי לה”

“נערה בת ארבע עשרה שולחת מכתב לאביה. זה המכתב השני שהיא שולחת ולא נענית. "זוכרת שכתבתי את ליבי ושלא השבת לי אותו, לא בנייר, לא בעל פה, לא בחיבוק-לא חיבקת מעולם. ידיי לא יודעות חבק עד היום." (עמ' 9) ואותה ילדה, שלא קיבלה לא מענה, ולא התייחסות מאביה, גזרה על עצמה שתיקה. ולא התקיים ביניהם שיח במשך שנים. ידוע שמילים יכולות להצליף, להכאיב, ולהשאיר צלקת בלב. אבל שתיקה יכולה להרוג, וכל פעם מחדש.”

“ספר נועז זה מתאר מערכת יחסים קשה ומורכבת בן בת לאביה. היא כותבת לו הוא לא עונה. היא סובלת ממנו מיחסו הקשה כלפיה וכלפי אחיה. האב עובד כסוהר בכלא. כל יום הוא נוסע לעבודה קשה אשר הופכת אותו לקפדן ונוקשה. הוא אינו מראה סימני חיבה, לא לאשתו ולא לילדיו. כאשר הוא מגיע מהעבודה הביתה הבת נדרכת נכנסת למתח ומחכה שתגדל ותצא מהבית. כאשר התחלתי לקרוא את הספר לקח לי זמן להיכנס לעלילה, אך מרגע שהתקדמתי בסיפור”

“כתיבה מעולה, כזו שהיא לא רק נוגעת אלא ממש חודרת ולוחצת ומסובבת את כל הבפנים. לבנה מושון מחיה כאן את תמר, סטודנטית לעבודה סוציאלית, שנולדה עם 3 אצבעות ביד אחת ושאלה קיומית- האם אפשר באמת לאהוב אותה? החיים מזמנים לה אתגרים וצמתים בהם השאלה חוזרת ונשאלת. היא נוכחת, צובעת ומעצבת את יחסיה עם הוריה, חברותיה, מטופליה, בני זוגה, העכבר בביתה ויותר מהכל יחסיה שלה עם עצמה. העלילה מתחילה בכך שתמר מביאה את”

“רציתי לקרוא את הספר הזה כי התלהבתי מהקונספט של הצמחים. אני מאוד אוהבת צמחים, ובכלל, בעלי חיים ואת כל הארץ שלנו. יש ביצורים אחרים קסם בלתי מוסבר בשבילי, אני חושבת שזה כי בני אדם יצרו כל כך הרבה רוע ונזק בעולם, וכל השאר פשוט קיים, נתון למעשים שלנו. בתור אחת שנולדה לעיר מפותחת במישור החוף, שגדושה בבניינים וילדים, לא באמת הוטמעו בי ערכים של טבע. ההפך, לא אהבתי את הטבע, נמנעתי מלצאת לטיולים והעדפתי לה”