התלבטתי הרבה זמן איך לפתוח את הביקורת על הספר הזה או יותר נכון איך לפתוח את הביקורת על דיוויד מיטשל אז בחרתי לפתוח בהתלבטות כי מיטשל הוא סופר שיש לי איתו קונפליקט.
מיטשל , לדעתי , הוא בין הסופרים הטובים שכותבים היום. בראש ובראשונה ביכולת המצויינת והמדוייקת ללבוש ולפשוט את עורן של דמויות שונות ולגרום לקורא להאמין להן בין אם זה נער בריטי או נער יפני ועד אישה סינית על הר נידח. אחר כך מגיעה השפה ש

המליצו לי על הספר לפני שנים וכשראיתי ב ויינט שיוצא עיבוד קולנועי לספר החלתי לנסות.
פתחתי את הספר ו.. קיבלתי אגרוף לעיניים.לא הבנתי מילה.
אני קורא באנגלית מגיל 15 ,אמנם בשנתיים האחרונות פחות אבל עדין מחשיב את האנגלית שלי כסבירה פלוס. ניסיתי שוב.
Beyond the Indian hamlet ,upon a forlorn strand,…….
מה לעז...
ואז באו מילים כמו:
Gnashers,harridan,bedlamite……….. ועוד
זרקתי את הספר בתסכול ושעה ל

קשה, קשה, קשה לתת ביקורת אחידה על ספר שבנוי משישה סיפורים שונים, כל אחד מהם עם סגנון שונה משלו, דינמיקה משלו, דרך ביטוי שונה משלו. ואולי זהו כל הרעיון היפה בספר הזה.
אבל לא, לא דיי בכך.
"ענן אטלס" מכיל, כאמור, שישה קווי עלילה, ובנוי בצורת פירמידה - הסיפור הראשון מתרחש באוקיינוס השקט של המאה ה-19, הסיפור השני בבלגיה של 1931, וכך הלאה, אל עבר סיפור ב"עתיד הרחוק אך נראה לעין" בקוריאה, ומעבר לו, בהו

אני מדמיין את דיוויד מיטשל יושב על מכתבתו וחושב איך יוכל לכתוב ספר במיוחד עבור הקוראת אנקה (את הבא אני בטוח שיקדיש לאחרים ). רומן היסטורי המתרחש ביפן ומפגיש מזרח ומערב. הוא טוען שהרעיון בא לו כאשר ירד בתחנה הלא נכונה בנגסאקי וראה מגרש גרוטאות ושלט :דג'ימה, אבל זה נשמע לי מופרך.
השנה היא 1799 והפקיד ההולנדי גייקוב מגיע לדג'ימה , אי מעשה אדם מול חופי נגסאקי המשמש כתחנת מעבר\מסחר ביו הולנד ליפן.