ביקורת ספרותית על Cloud Atlas מאת David Mitchell
ספר טוב

---

קשה, קשה, קשה לתת ביקורת אחידה על ספר שבנוי משישה סיפורים שונים, כל אחד מהם עם סגנון שונה משלו, דינמיקה משלו, דרך ביטוי שונה משלו. ואולי זהו כל הרעיון היפה בספר הזה.
אבל לא, לא דיי בכך.
"ענן אטלס" מכיל, כאמור, שישה קווי עלילה, ובנוי בצורת פירמידה - הסיפור הראשון מתרחש באוקיינוס השקט של המאה ה-19, הסיפור השני בבלגיה של 1931, וכך הלאה, אל עבר סיפור ב"עתיד הרחוק אך נראה לעין" בקוריאה, ומעבר לו, בהוואי שלאחר אפוקליפסה שמחריבה את הציוויליזציה העולמית. למן הרגע שהסיפור השישי נגמר, אנו חוזרים בדיוק לנקודה בה עצר כל סיפור קודם, מגיעים לסיומו, וחוזרים שוב אחורנית.

בין כל הסיפורים ישנו קו עדין המקשר ביניהן, ונדמה (או ודאי) לנו שהמספר מנסה לרמוז על "גלגול הנשמות" המגיעות כל פעם לעולם אחר, בדמות שונה.
התפיסה שלי לגבי נשמה וגלגול נשמות אולי אינה מסורתית, אך הרעיון בספר קצת התחבר אל הדרך שבה אני תופס את העניין. לעניות דעתי, לדמויות היסטוריות יש "סיבה", והיא שההיסטוריה "צריכה" דמויות מפתח שיקדמו אותה. אם הרצל לא היה יוזם את הקונגרס הציוני, היה זה מישהו אחר שעושה את זה. אולי לא באותה צורה, אולי לא באותו שם, אך כן - אני מאמין שזה היה מועד לקרות. אם ניקח את הדוגמה ההפוכה (בכל זאת, מה שווה טקסט ראוי בלי שואה) - אם היטלר לא היה עושה את מעשי הזוועה שלו, היה זה מישהו אחר, בדור אחר. זוהי דרכה של היסטוריה, לדעתי.

בחזרה אל ענן אטלס - כל סיפור מאופיין בסגנון כתיבה שונה - הראשון הוא יומן של ג'נטלמן ירא שמיים, השני אסופת מכתבים של מלחין דו-מיני עם שגעון גדלות, השלישי סיפור המסופר על-ידי מספר יודע כל, הרביעי תיעוד אישי של אישיות נרגנת, החמישי ראיון לפני הוצאה להורג, והשישי סיפור מסביב למדורה (כיאה לחברה "טרום"-מתורבתת).
המדהים הוא ההתפתחות הלשונית - לא רק בלשון ה"קדומה" (אגב כך, בסיפור של שנות השלושים של המאה העשרים, למשל, יש ריבוי של קיצורי שמות) - אלא דווקא בלשון העתידנית, תחילה בסיפור החמישי בו, למשל, בחברה הסופר-קפיטליסטית שלו, מחשבים נקראים "סוני", סרטים נקראים "דיסני" ומכוניות נקראות "פורד". הסיפור השישי והאחרון מציג התנוונות של השפה, ולקורא שאינו בקיא באנגלית הוא הופך לקשה להחריד.

השוני בין הסיפורים לא היה קל גם לי, ויחד עם מועקה רפואית שנפלה עליי, לקח לי מעל לחודשיים לסיימו. ובכל זאת, זה ספר דיי מהנה. כן, רק לבקיאים בדקויות של השפה האנגלית, וכן, רק לאנשים עם ראש פתוח - אבל משובח.

"Hey, metaphysics seminar is on the roof. Just take the elevator up and keep walking until you hit the sidewalk. Anything is true if enough people believe it is."
(עמוד 99, מתוך הסיפור השלישי)

13 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של קורנליוס
» ביקורות נוספות על Cloud Atlas