את צבע המים מצאתי ממש במקרה באחת הפעמים שנאלצתי להמתין יתר על המידה לרכבת. הוא בלט מאחד ממדפי מיזם הספרים של סיפור חוזר, רכבת ישראל וקבוצת "שכולו טוב" – ספריה בתחנה.
הספר הזה הוא בעיקר נוגע ללב. יותר מהכל.
הוא מתאר את מאבקה של אם יהודייה ולבנה לשרוד ולגדל את 12 ילדיה השחורים בשכונת עוני בקווינס בשנות הארבעים של המאה הקודמת. שורשיה של האם – רות, נעוצים בבית יהודי אורתודוקסי מפולין אשר שוכניו היג

החשדות היו רבים. החשד הראשון היה הכיתוב "רב המכר של הניו יורק טיימס". החשד השני היה שם המחבר, שכתב את הספר "צבע המים" שאני חשבתי שהוא בינוני מינוס. החשד השלישי הוא כתיבת שם הספר באנגלית, בנוסףלשמו המתורגם לעברית, כבר על הכריכה. החשד הרביעי, וזה כבר באמת מוגזם, הוא סופרלטיב מאת הרלן קובן. החשד החמישי הוא הוצאת מטר, והחשד השישי הוא כמה שהוא חדש, כך שאין הרבה חוות דעת עליו.

חשדות רבים בלי שום ספק.

"ביתנו היה צירוף של קרקס תלת-יציעי וגן חיות גם יחד, עם תנועה תמידית ומעשים נועזים, מוזיקה ובעלי חיים" כך כותב <mark>ג'יימס מקברייד</mark> , סופר עיתונאי ומוזיקאי אמריקאי בן לכומר שחור ואם לבנה , השמיני מתוך 12 ילדיה-מעורבי הגזע, שהחליט לפני כ-18 שנה- בגיל 30 להתחקות אחר השורשים של אמו .
את האוטוביוגרפיה הזו הוא כותב בשני קולות. בקולה של האם -"המפקד העליון בבית" - ובקולו שלו, ולנו הקוראים מתאפשרת הצצה נדירה ל

יש משהו שחוזר על עצמו בספריו של <mark>ג'יימס מקברייד</mark> שאני אוהבת. התיאורים הפיזיים של אנשים, גברים ונשים, באופן כמעט אירוטי של פניהם, גוון עורם, מפרקי ידיהם, הבעות עניים וכו', השפה העשירה של הבורים שאינם יודעים לדבר, כמעט תמיד ישנו מי שנחשב משוגע או בעל פגם, וכניסה לתוך מחשבותיו ונקודת מבטו. כוחות "קסם" או כשרון, אם זה חלום או אמונה במשהו שמיימי וגדול- אני נכבשת.
יש בסופר הזה משהו שאני מאוד מכבדת: יכולת

הגעתי לשורה האחרונה. הכושי אמר את דברו. פסוק של משלי הוא משאיר להדהד. "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". נשקתי לכריכה האחורית. השתתקתי.

"נו?! מה אתה אומר?!", שאלתי את עצמי. עצמי, הכל-יודע, שתק. "מה יש לומר?!" הוא השיב לי מתחמק,"לא'דע, צריך לחשוב על זה. לפחות שעתיים". הוא הרהר עוד רגע ופלט בייאוש "אבל למי יש שעתיים?".

למעשה, השתיקה שלי התארכה הרבה יותר משעתיים. את הספר החשוב הזה, סיימתי לק

ספר עדין, שילוב של אוטוביוגרפיה של <mark>מקברייד</mark> עם פרקים לסירוגין על אימו.
לשתי הביוגרפיות חוט מקשר לטעמי, מציאת הזהות שלנו. זהות של אימו כאישה שנולדה בפולין למשפחה אורתודוקסית יהודית שהיגרה לארה"ב וחיה חיים לא פשוטים, עד שבחרה להתנתק ממשפחתה ולהתחתן עם גבר שחור ולהתנצר, וכל זה בשנות הארבעים באמריקה. לא מקובל בלשון המעטה. <mark>מקברייד</mark> עצמו, מחפש את זהותו גם כן, כבן שחור לאמא לבנה, באיזור שחור כמעט לגמרי,

את הספר הזה קראתי ביממה, קיבלתי אותו מדודתי האהובה באנגלית, ספר מדהים בתיאוריו, על חייה של משפחה ממוצעת החייה בהארלם עם כל הקשיים האפשריים, על אומץ של אישה אחת לבנה, שהלכה עם ליבה ולא התבוננה לאחור. סיפור חייו של <mark>ג'יימס מקברייד</mark> ואמו היהודי שהתנצרה. ממליצה בחום.

ראשית אומר שספר כזה צריך להקרא ע"י כל אדם באשר הוא. מכיון שכבר כתבו לפני את תוכנו היחודי אוסיף את דעתי בלבד. כל אדם שנולד ולא חשוב למי ולא חשוב היכן ובודאי צבע עורו אינו משנה יכול להגיע להשגים נפלאים כאשר יש רוח גבית, עידוד ודחיפה מהורה המבין את יתרונות ההשכלה. המשפחה בה גדל הסופר היתה עניה ביותר, סבלה מגזענות בלתי נתפסת, הילדים לא חשו שייכים לשבט כל שהוא בניו יורק. בכל זאת בעזרת אם חזקה במיוחד, ש

מהסוף להתחלה הכרתי את <mark>מקברייד</mark>, קודם קראתי את ספרו האחרון וכל כך אהבתי שחיפשתי את האחרים וקינחתי בראשון שכתב.
לא מדובר בספר עלילה אבל זהו אחד המרגשים והטובים ביותר שקראתי.
היהודיה הלבנה שהתנצרה ואביה היהודי הרשע ששומר על הכסף והתורה מעניינת אותו כשהוא מטיל אותה על אחרים ולא שומר עליה בעצמו - זה נשמע כמו איזה המצאה אנטישמית חולנית, אבל החלאה הזה חי ונשם וייצג אותנו בספר. כל האנשים שם, הסיפורים המט