» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (55):
צריך לקרוא את זה מתישהוא,
ספרות רוסית,
צריך לקרוא,
רשימה,
קלאסיקה רוסית,
נקראו,
רשימה,
ספרי החובה של ד"ר הנרי אונגר,
ספרים לקרוא,
להשיג,
ספרות מתורגמת ,
ראשונה,
דו,
לקריאה,
לקניה בעתיד,
לקרוא ב2017,
תשעד,
ספרות מתורגמת,
שירה, מחזות, כתיבה, ביקורת ספרות, מוסיקה ומוסיקאים למכירה,
ספריעד- שירה,
RTBCPT3,
KT,
ספרי שירה למכירה,
רוסים,
ספרות -תרגום,
ספרים שאני רוצה לקרוא 2,
נו, רשימה,
רשימת ספרים שקראתי,
מחר הוא האתמול של מחרתיים,
על המדף וממתין,
למכירה,
ספרים שלא אהבתי,
ספרים שקראתי,
ספרים שצריך לקרוא,
ספרים לקרוא,
לקרוא,
ספרים שקראתי,
כשלסבתא יהיו מדפים,
פנינים,
אתגר קריאה 2015: 50 ספרים,
רוסיה,
קראתי,
רוצה לקרוא... ספרות עולמית,
רוצה,
קלאסי,
ספרים שמכרתי,
כאלה שאין לי מושג,
קְרִיאַת יַם סוּף,
בְּלֵב צִיָּה ,
wonted רשימת המבוקשים,
אחוזת בית,
רשימה,
אהובים,
= ניתן להשיג בחיפה (זמנית) = ,
לתומר,
עוד ...
|
|
1.
|
|
מיכאיל יוּרְייֶביץ' לֶרמוֹנטוֹב, שנהרג בדו-קרב בהיותו בן 27 בלבד, הוא מענקי השירה הרוסית במאה ה-19. בשנותיו האחרונות פנה לכתיבת פרוזה, ובמרכז הרומן היחיד שכתב, "גיבור דורנו", העמיד מעין דיוקן עצמי: פֶּצ'וֹרין הוא "גבר פטאלי" אפוף חידה, ציני, אדיש, שׂבע תענוגות, המפיג את שעמומו באהבהבים ובהרפתקאות. אך למרות האגוצנטריות של פֶּצ'וֹרין (המוצגת מתוך חדירה דקה לנבכי עולמו הפנימי המפותל), בוחר הסופר לצייר מבעד לעיניו של זה דווקא, ובמבט אירוני, תמונה רבגונית של החברה, וזאת בלי לוותר פה ושם על התבוננות אירונית לא פחות גם בדמותו של הגיבור עצמו. מורכבות זו של הרומן היא מן הסתם הסיבה לכך שג'יימס ג'ויס, בעודו שוקד על ספרו האוטוביוגרפי הלא גמור, Stephen Hero (שלימים התגלגל ב"דיוקנו של האמן כאיש צעיר"), התייחס אליו כך: "מכל הספרים המוּכרים לי, היחיד הדומה לספרי הוא 'גיבור דורנו' של לרמונטוב."
הפרוזה של לרמונטוב, למרות עיסוקה בחומרים "רומנטיים" מסורתיים – נופים אקזוטיים, גיבור "שטני" נוסח ביירון, אהבות טרגיות – בסגנונה היא דווקא "קלאסית" לעילא: לשונו של המספר צלולה, "מתורבתת", בניגוד ל"פראות" האפלה של הרומנטיקה. ואולם מרכזיותו של "גיבור דורנו" בספרות הרוסית היא בעיקר בכך שמתוך המיזוג הזה של הקלאסי והרומנטי נולד הריאליזם דווקא: "גיבור דורנו" הוא מאבני הפינה של הפרוזה הריאליסטית הגדולה, הן משום שיש בו עיסוק חריף ואינטנסיבי בחברה בת הזמן, והן משום שגיבורו נהיה אב-טיפוס לשורה שלמה של דמויות ברומן הריאליסטי הרוסי, אלה הנמנות עם טיפוס "האדם המיותר", שסופרים רבים כל כך (ובראשם גוֹנצ'רוֹב, טוּרגנייב, צ'כוֹב) העמידוהו לימים, בוואריאציות שונות, במרכז יצירתם: מדובר בדמות של אדם מחונן, יוצא דופן, בעל כוחות נפש גדולים ושאיפות נשגבות, ההולך לאיבוד בתוך החברה הצארית המאובנת, שאינה מאפשרת לו להגשים את הפוטנציאל הטמון בו; או כמו שאמר אחד החוקרים על פֶּצ'וֹרין, "נפשו החֲרֵבה כמוה כהר געש כבוי".
...
|
|
2.
|
|
גיבור זמננו היא ללא עוררים יצירת המופת בפרוזה של המשורר והסופר הרוסי מיכאיל יוריביץ' לרמונטוב. זה הרומן הרוסי הראשון שמצטיין בריאליזם פסיכולוגי וככזה היה מבשרו של תור הזהב של הספרות הרוסית הגדולה במאה ה-19. ציון-דרך ספרותי ששימש השראה לענקי היצירה שבאו אחריו, טולסטוי, דוסטוייבסקי וצ'כוב.
גיבור הרומן, גריגורי אלכסנדרוביץ' פצ'ורין, שבשעתו קומם את המבקרים הספרותיים, הוא אמנם אדם מסוכן, בתכונותיו הביירוניות, בכישרונותיו המבוזבזים, בציניות שלו, באנרגיה הפעלתנית, הראוותנית והחמסנית שנועדה למנוע ממנו את הגדולה ברעות – השיעמום. כאן בחמש אפיזודות הקשורות זו בזו, בנה לרמונטוב דמות של אדם שביטאה את חוליי זמנו. "איש מיותר" כפי שטורגנייב כינה אותו ואשר נועד, כמו שהמחבר עצמו ציין: "לגלם את משוגותיו של דור שלם", את אכזבותיו ותיסכוליו ברדיפה אחרי האושר.
לרמונטוב נולד במוסקבה ב-1814. אמו מתה בילדותו והוא גדל באחוזת סבתו, מנותק גם מאביו. לאחר לימודים באוניברסיטה הצטרף לבית הספר של המשמר הפטרבורגי, החל בכתיבת שירה (ונחשב לגדול משוררי רוסיה אחרי פושקין), נתמנה לקצין המשמר ההוסארי, נאסר בגלל שיר שלא היה לרוח המלכות, גורש מהמשמר ונשלח לשרת בצבא בקווקז. פעמיים צוין לשבח על אומץ-לב אך הצאר סירב להעניק לו את האות. לאחר גירוש מן הצבא גוייס שנית, בשנת 1841, נקרא לדו-קרב עם קצין אחר ונהרג בו-במקום, בעיר פיאטיגורסק, והוא בן 27 בלבד....
|
|
3.
|
|
הספר מחזיק את מיטב יצירתו של המשורר הרוסי בן תחילת המאה התשע-עשרה. לדברי שמעוני במבוא: "עיקר גדולתו של לרמונטוב היא בשירתו האנושית הגדולה, הלירית והאפית כאחת...שיריו נשמרו רעננים ועזים כבזמן כתיבתם, לא פג טעמם ולא נס ליחם"....
|
|
7.
|
|
גיבור זמננו היא ללא עוררים יצירת המופת בפרוזה של המשורר והסופר הרוסי מיכאיל יוריביץ' לרמונטוב. זה הרומן הרוסי הראשון שמצטיין בריאליזם פסיכולוגי וככזה היה מבשרו של תור הזהב של הספרות הרוסית הגדולה במאה ה-19. ציון-דרך ספרותי ששימש השראה לענקי היצירה שבאו אחריו, טולסטוי, דוסטוייבסקי וצ'כוב.
גיבור הרומן, גריגורי אלכסנדרוביץ' פצ'ורין, שבשעתו קומם את המבקרים הספרותיים, הוא אמנם אדם מסוכן, בתכונותיו הביירוניות, בכישרונותיו המבוזבזים, בציניות שלו, באנרגיה הפעלתנית, הראוותנית והחמסנית שנועדה למנוע ממנו את הגדולה ברעות – השיעמום. כאן בחמש אפיזודות הקשורות זו בזו, בנה לרמונטוב דמות של אדם שביטאה את חוליי זמנו. "איש מיותר" כפי שטורגנייב כינה אותו ואשר נועד, כמו שהמחבר עצמו ציין: "לגלם את משוגותיו של דור שלם", את אכזבותיו ותיסכוליו ברדיפה אחרי האושר.
לרמונטוב נולד במוסקבה ב-1814. אמו מתה בילדותו והוא גדל באחוזת סבתו, מנותק גם מאביו. לאחר לימודים באוניברסיטה הצטרף לבית הספר של המשמר הפטרבורגי, החל בכתיבת שירה (ונחשב לגדול משוררי רוסיה אחרי פושקין), נתמנה לקצין המשמר ההוסארי, נאסר בגלל שיר שלא היה לרוח המלכות, גורש מהמשמר ונשלח לשרת בצבא בקווקז. פעמיים צוין לשבח על אומץ-לב אך הצאר סירב להעניק לו את האות. לאחר גירוש מן הצבא גוייס שנית, בשנת 1841, נקרא לדו-קרב עם קצין אחר ונהרג בו-במקום, בעיר פיאטיגורסק, והוא בן 27 בלבד....
|
|
