גיבור זמננו היא ללא עוררים יצירת המופת בפרוזה של המשורר והסופר הרוסי מיכאיל יוריביץ' לרמונטוב. זה הרומן הרוסי הראשון שמצטיין בריאליזם פסיכולוגי וככזה היה מבשרו של תור הזהב של הספרות הרוסית הגדולה במאה ה-19. ציון-דרך ספרותי ששימש השראה לענקי היצירה שבאו אחריו, טולסטוי, דוסטוייבסקי וצ'כוב.

גיבור הרומן, גריגורי אלכסנדרוביץ' פצ'ורין, שבשעתו קומם את המבקרים הספרותיים, הוא אמנם אדם מסוכן, בתכונותיו הביירוניות, בכישרונותיו המבוזבזים, בציניות שלו, באנרגיה הפעלתנית, הראוותנית והחמסנית שנועדה למנוע ממנו את הגדולה ברעות – השיעמום. כאן בחמש אפיזודות הקשורות זו בזו, בנה לרמונטוב דמות של אדם שביטאה את חוליי זמנו. "איש מיותר" כפי שטורגנייב כינה אותו ואשר נועד, כמו שהמחבר עצמו ציין: "לגלם את משוגותיו של דור שלם", את אכזבותיו ותיסכוליו ברדיפה אחרי האושר.

לרמונטוב נולד במוסקבה ב-1814. אמו מתה בילדותו והוא גדל באחוזת סבתו, מנותק גם מאביו. לאחר לימודים באוניברסיטה הצטרף לבית הספר של המשמר הפטרבורגי, החל בכתיבת שירה (ונחשב לגדול משוררי רוסיה אחרי פושקין), נתמנה לקצין המשמר ההוסארי, נאסר בגלל שיר שלא היה לרוח המלכות, גורש מהמשמר ונשלח לשרת בצבא בקווקז. פעמיים צוין לשבח על אומץ-לב אך הצאר סירב להעניק לו את האות. לאחר גירוש מן הצבא גוייס שנית, בשנת 1841, נקרא לדו-קרב עם קצין אחר ונהרג בו-במקום, בעיר פיאטיגורסק, והוא בן 27 בלבד.

מיכאיל לרמונטוב

מיכאיל יוּרייֶביץ' לֶרְמוֹנְטוֹב (1841-1814) נולד במוסקבה להורים בני מעמדות חברתיים שונים: אביו היה קצין-צבא מבני האצולה הזוטרה, אמו היתה נצר למשפחת אצולה רמת יחס ועתירת נכסים. לפני שמלאו לו שלוש התייתם מאמו, וסבתו, בעלת-אחוזה עשירה, הרחיקה אותו מאביו וגידלה אותו באחוזתה. מגיל צע... המשך לקרוא

שם הספר
שירים (1989)
גיבור דורנו (1972) - תירגם ד. גפונוב
כתבים נבחרים (מהדורת 1956) - שירים ליריים; פואמות; גיבור דורנו
שירים ופואימות (1974)