"יריתי כל הזמן לכל הכיוונים. ביקשתי ררנ"ט ויריתי. הנהג עזר לי מדי פעם. כשגמרתי את המחסניות בחגור, הוא הביא לבקשתי את הטרנזיסטור של מחסניות ה'קלשניקוב'. זה מה שהציל אותי. לפתע חטפתי כדור ברגל ועפתי אחורה כמה מטרים. הכדור נורה מצד שמאל ועבר מתחת לשרשרות הזחל"ם. מצד ימין ירו עלי חיילים סוריים מכוח החסימה. מלפנים ירו עלי עם תול"ר בי־10, וירו עלי כל הזמן מצד שמאל, הרדיאטור של הזחל"ם נוקב ככברה, כי לא ס

ראשית חשוב להבין שהספר נכתב על ידי "שכיר עט" (על משקל שכיר-חרב). העובדה הזו מובלטת וברורה, וכל הכבוד להוצאה שהבליטה שהספר מוזמן על ידי מוקירי זכרו, ואינו מסמך היסטורי מחייב. כשמורדכי נאור משכיר את עטו חשדות לבקרים ומוציא ספרים על כל מיני דברים הזויים, הוא אינו מציין זאת ומטעה את הציבור. לכן - כל הכבוד ל<mark>משה גבעתי</mark> וההוצאה.
מטבעו, ספר שהוא מוזמן, משבח את גיבורו, ממעיט בחולשותיו וכשליו ומפאר תכונות א

הביוגרפיה המקיפה שכתב אל"מ (מיל.) <mark>משה גבעתי</mark>, "וִיהִי מָה" (הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2019) אודות מאיר הר-ציון, הנועז שבלוחמי יחידה 101 ומפקדה הראשון של סיירת הצנחנים מרתקת. אכן, הגיע זמנה של ביוגרפיה מוסמכת ומקיפה אודות פועלו של מי שכקצין זוטר ביותר (היה סרן במילואים) הצליח להשפיע כל כך על צה"ל כולו.

המחבר (למרות שם משפחתו) שירת בחטיבת גולני בכל מסלול התפקידים - מלוחם ועד מפקד גדוד. במלחמת יום הכ

רכשתי את הספר לפני 13 שנים, והאמת שפספסתי שלא קראתי אותו עד כה.
מי שקורא את הביקורת שלי, שיחפש את הספר הזה ויקרא אותו.
זהו ספר יותר ממעולה.
קשה להניח את הספר מן היד. הסיפור מרתק, מלמד הרבה, שופע בפרטים מעניינים בכל התחומים, החל מידיעת הארץ וכלה באירועים היסטוריים.
הסופר <mark>גבעתי</mark> יודע לתאר בסיפור כל פרט ופרט בגודש של ידע כביר. זהו לא עוד רומן רגיל (אם כי הייתי מדלג על קטעים רבים של סיפורי אהבה נ

צירוף מקרים זו דרכו של אלוהים להשאר אנונימי" אלברט אינשטיין

המיקריות שהפגשי את <mark>משה גבעתי</mark> ואותי שינתה את חיי לתמיד, כהשותף לחווית "הולדת" הספר במתקונתו זו, אני נרגש, שמח,
וגא להיות חלק מסיפור שלא סופר עד היום.
הספר מתאר באופן מדוייק ואוטנטי את אשר קרה ביומיים הראשונים של מלחמת יום כיפור ושפוך אור בהיר על תמונת הקרב ומתאר ברתק את חוויית הלוחמים.
ממולץ בותר

אבי ז״ל שירת בגדוד 9 לאחר מלחמת השחרור. לאחר שנפצע בקרב משמר הירדן שוחרר אבי מהצבא בשל פציעתו, <mark>משה</mark>חלים לאחר שהמלחמה הסתיימה גוייס שוב לצבא והיה הרל״ש של מג״ד 9.
מסיפוריו של אבי זכורים לי בעיקר סיפור בקרבות בין צה״ל והצבא הירדני בסוף שנת 1949 בד״מ ה79 על הדרך לאילת.
הירדנים בשיא חוצפנם שלחו כוחמשוריין לתקוע. את הדרך לאילת תוך שהם תוקפים כל כלי רכב אזרחי או צבאי שנסע על כביש 90 לאילת. גד׳ 9 שהיה

מלחמת יום הכיפורים בשל אופן פתיחתה וההפתעה שבה תפסה את צה״ ל לא מוכן למלחמה, היתה משופעת הסיפורי לחימה של מעטים מול רבים, קרבות עתירי גבורת לוחמים וסיפורי אישיים של הקרבת חיים למען החברים הלוחמים לצידם. הקרבה וגבורה עילאית היו שם ובמקרים רבים מאוד אלה לא הספיקו כדי להציל את החלק הגדול, לאחר שהקטן כבר הוקרב.
החזית הדרומית כמו בצפונית קרבות לחיים ולמוות , כאשר המפתח לניצחון היה מי יגלה יותר מקצועי