כאשר אישר מג"ד 50, רס"ן יורם יאיר ('יָיָה'), לסג"ם בני חנני ב-7 באוקטובר 1973, בשעה 04:45, לצאת לעבר תל אֶ-סַקִי, ישב לידו בבונקר הפיקוד מ"פ א, סגן יצחק כנען. לאחר כמה דקות נשמע ברשת הקשר קולו של סג"ם בני חנני המדווח על היתקלות שלו בסורים עד שקולו נדם. המג"ד הורה לכנען בו-במקום לצאת במהירות עם כוח נוסף כדי לחלץ את הכוח של חנני ולפקד על הכוחות בשטח. כנען הורה לסמל המחלקה, סמל אבנר שץ, לארגן מייד כוח מתוך חיילי הפלוגה ששהו באַחד הבונקרים. ראוי לציין שהלוחמים נאבקו על הזכות להצטרף לכוח למרות שידעו מה מתרחש על התל. בשעה 05:30 בערך יצא כוח של 11 לוחמים על נגמ"ש בִּי-טִי-אָר-152 והחל לדהור צפונה לעבר תל אֶ-סַקִי.
ראשון מימין בתא הלחימה של הנגמ"ש ישב מפקד הכוח, סגן יצחק כנען, חמוש בתָמַ"ק 'עוזי'; מלפניו ישב בתא הנהג משמאל נהג המילואים, סמל מיכאל שווֹץ, ומימינו ישבו החובש המחלקתי, רב"ט יעקב (ג'קי) לוי, והמ"כ רב"ט עמירם בֶּרטָן. במרכז הנגמ"ש ומלפנים עמד מאחורי המַקלע הכבד, סמל אבנר שץ. ראשון משמאל בתא הלחימה ישב סֶגֶן מאיר בּרוּקנטַל, קצין מהגדוד שהיה חניך בקורס מ"פים; הגיע לגדוד בשבת בערב והצטרף לנגמ"ש ברגע האחרון. מאחורי המ"פ ישבו בדופן ימין רב"ט צבי בַּרקֶרסקִי – הקַשָר, רב"ט שלום מדמוני – מפעיל הרַרנָ"ט; רב"ט אבי ארבל – מפעיל המַרנָ"ט, שהיה חמוש ברובה סער 'קלשניקוב'. מאחורי בּרוּקנטַל ישבו בדופן שמאל רב"ט דורון אציל – מפעיל המַקלעון, ורב"ט ברוך אוּצ'יניק – מפעיל הררנ"ט. כאשר עזב הנגמ"ש את מחנה אל-על, ביצע הכוח תוך כדי תנועה ניסוי כלים באש.
בהיות הכוח כמה מאות מטרים מדרום לתל אֶ-סַקִי, זוהה על-ידי סגן אַנְסבָּכֶר. זה קרא לכוח ברשת הקשר אך לא נענה, ולפיכך סימן לו נואשות בתנועות ידיים, שיֵרד מהכביש כדי שלא ייתקל בכוח הסורים שהיה פרוס על הגבעה המסולעת ועל הכביש. גם השריונאים שהיו עדיין בתוך הטנקים הפגועים ממערב לתל, סימנו לו שלפניו כוח סורי. סגן כנען שהבחין בתנועותיו של אַנְסבָּכֶר, ירד מהכביש והתקדם על דרך עפר שנפרצה כ-40 מטרים ממזרח לכביש הראשי.
באותה שעה תפסו כ-50 חיילים סורים עמָדות על הגבעה המסולעת כלפי התל וכלפי דרום. בשטח הפתוח שמצפון לתל אֶ-סַקִי עמדו עשרות נגמ"שים, משאיות וג'יפים סוריים כשבתוכם וסביבם היו מאות חיילים סוריים. כמה קילומטרים מצפון כבר התקדמו לעבר התל טנקים מחטיבת השריון הסורית 47.
תמונת האויב הזאת לא הייתה ידועה לכנען. כאשר הגיע הנגמ"ש לטווח של כ-150 מטרים מהגבעה המסולעת, נורתה לעברו אש ממרגמות קלות וממטולי אָר-פִּי-גִי'-7. סמל אבנר שץ השיב באש יעילה מהמַקלע הכבד לעבר הגבעה המסולעת. הכדורים הנפיצים התפוצצו על הסלעים וגרמו לסורים להשתופף במחסותיהם.
מהתל עצמו ריתק סגן אַנְסבָּכֶר את הסורים באש מָקָ"ך (מקלע כבד) מתוך הנגמ"ש. רב"ט שלמה אבי-טל הפעיל את המָא"ג מאחורי אחת התלוליות ורב"ט ישעיהו לוי סייע לו. רב"ט לייזי אגסי תפס עמדה בין הסלעים וירה במַקלעון לעבר הסורים מהסלעים. מדי פעם דילג אגסי תחת אש כבדה מעמדתו אל הנגמ"ש, הוריד ארגזי פעולה מהנגמ"ש והעבירם לאבי-טל. לפתע נפגע אַנְסבָּכֶר בברכו מכדור שחדר דרך החלון הקדמי של הנגמ"ש, ונפל על קרקעית הנגמ"ש. אבי-טל ואגסי זינקו אליו, הורידו אותו מהנגמ"ש והחלו לחבוש אותו בקרבתו. רב"ט רון הֶרצֶנשטַיין אייש את המָקָ"ך במקומו והחל לירות לעבר הסורים. אחר-כך עלה אגסי לנגמ"ש והוריד את המדפים שמעל לחלון הקדמי כדי שהֶרצֶנשטַיין לא ייפגע.
מעמדת המָקָ"ך ירה הֶרצֶנשטַיין לעבר הסורים ודיווח לחבריו על ההיתקלות של הכוח בפיקודו של כנען. לפתע נפגע הֶרצֶנשטַיין משני כדורים, אחד במצחו ואחד בחזהו. הוא נפל על קרקעית הנגמ"ש כשהוא מחרחר ומחוסר הכרה. אבי-טל ואגסי הורידו אותו מן הנגמ"ש, חבשו אותו והשכיבו אותו במסדרון הכניסה לבונקר הלוחמים. לא היה בידם לסייע לו מעבר לכך. שוב עלה אגסי אל הנגמ"ש והחל לירות במַקלע הכבד לעבר הסורים, בהכוונתו של אַנְסבָּכֶר הפצוע שניצב סמוך לנגמ"ש. שריקות הכדורים ופגיעתם בדופנות הנגמ"ש הקפיאו את דמו, אך הוא השתדל להתעלם מהן וניסה להתרכז בירי כדי לסייע לכוח החילוץ של כנען שהתקדם תחת אש.
רק כאשר הגיע הנגמ"ש של כנען למרגלות הגבעה המסולעת, נפתחה לעברו אש מנשק קל. כנען פקד על הלוחמים לרדת מהנגמ"ש תוך כדי התקדמות ולהתפרס משני צדדיו בדיוק כפי שתרגלו באימונים. כולם קפצו מהנגמ"ש למעט אַחד הלוחמים שככל הנראה נכנס להלם. רב"ט אבי ארבל טיפס בחזרה לנגמ"ש סטר לו, ואז ירדו שניהם והצטרפו להסתערות.
סמל אבנר שץ נותר על הנגמ"ש שהמשיך להתקדם לאיטו על דרך העפר במעלה הגבעה כשהוא יורה לפנים ומכוון בצעקות את סגן כנען לעבר עמדות הסורים. מימין לנגמ"ש התקדמו כנען, רב"ט ברוך אוּצ'יניק ואבי ארבל. בין כנען ולבין הנגמ"ש התקדמו רב"ט דורון אציל ורב"ט שלום מדמוני. מאחוריו נע החובש, רב"ט ג'קי לוי. משמאל לנגמ"ש נעו רב"ט צבי בַּרקֶרסקִי, רב"ט עמירם בֶּרטָן וסגן מאיר בּרוּקנטַל. הכוח הרגלי התקדם במעלה הגבעה כשלוש דקות כשהוא מדלג לפנים ממחסה למחסה. הסורים השליכו לעברו רימוני יד, והכוח השיב אש וזרק רימונים.
לפתע הבחין כנען שהמָקָ"ך חדל לירות, ושהנגמ"ש מתחיל להתדרדר לאיטו לאחור. הוא פקד על מדמוני לתפּוס עמדה בין הסלעים ולרתק עם הרַרנָ"ט לפנים. רימון הדף שנזרק על הכוח פצע את אבי ארבל ברגלו והעיפו לאחור. המַרנָ"ט הועף מידיו, ורק זביל הפצצות נותר צמוד לגבו. המ"פ שנפגע אף הוא ברגליו מרסיסי הרימון, לא חש בפגיעה וזינק לעבר הנגמ"ש כדי לבדוק מה קרה. משמאל נפצע אנושות צבי בַּרקֶרסקִי. החובש, ג'קי לוי, שחש אליו נפגע קשה בגבו ונפל לידו מתבוסס בדמו. המ"פ שזינק אל הדלת האחורית של הנגמ"ש מצא על קרקעית תא הלחימה את אבנר שץ שוכב על גבו פצוע אנוש מפגיעה ישירה בראשו. הנהג ישב רכון על ידית ההילוכים כשהוא פצוע קשה. הנגמ"ש המשיך להתדרדר עד שנתקע בסלע גדול ונעצר.
בשלב זה נבלמה הסתערות הכוח. אש הסורים המשיכה להלום בפִראות בדופנות הנגמ"ש. סגן כנען הבין שיש להיחלץ מייד לאחור. הוא טיפס אל הנגמ"ש, נעמד מאחורי המָקָ"ך, החל לירות לעבר הסורים והורה בצעקות לאנשיו להעמיס את הנפגעים על הנגמ"ש מבעד לדלת האחורית. הוא ירה במָקָ"ך עד שחל בו מעצור ואז עבר לירות במַקלע המָא"ג. באותה העת זינק סגן בּרוֹקנטַל, הזיז את סמל מיכאל שווֹץ, הנהג, ממקומו והתיישב ליד ההגה כדי לחלץ את הנגמ"ש לאחור.
את רב"ט אבי ארבל שהיה חמוש ברובה סער 'קלשניקוב', שלח כנען עוד קודם לכן לעבר קו הרכס של הגבעה כדי לרתק את הסורים לעמדותיהם באש ולדווח לו על היערכות האויב מלפנים. ארבל רץ לפנים, לעבר ברכת המים, תפס עמדה וירה במהירות כשהוא מרוקן כמעט את כל מחסניות ה'קלשניקוב' בחגורו. בעודו יורה הבחין מבעד לערפילי הבוקר בטנקים המתקדמים על הכביש מצפון וחשב שאלה טנקים של כוחותינו. משהתפזר לרגע הערפל ראה שבחלקם האחורי של הטנקים מתנוססים דגלים גדולים בצבע ירוק. גם צלליות הטנקים היו שונות, וארבל הבין שבעצם אלה טנקים סוריים.
אז הבחין לראשונה בשני הנגמ"שים הפגועים של כוח החילוץ הראשון. הם עמדו על הכביש כשנגמ"ש השני צמוד אל חלקו האחורי של הנגמ"ש הראשון והלוחמים, מהם שוכבים מסביב, ומהם מוטלים על דופנות הנגמ"שים בתנוחות שונות. מזועזע מהמראה הוא נסוג לאחור וירד אל הנגמ"ש כשהוא מדווח בצעקות לכנען שטנקים סוריים מתקדמים לעברם.
בעוד מנסה סגן בּרוּקנטַל לחלץ את הנגמ"ש התקוע בנסיעה לפנים ולאחור, וסגן כנען ממשיך לרתק באש לפנים – עסקו שאר הלוחמים בהעמסת רב"ט צבי בַּרקֶרסקִי ורב"ט ג'קי לוי הפצועים דרך הפתח האחורי הצר של הנגמ"ש. המצב היה קרוב לייאוש, והלוחמים פעלו במהירות ותחת לחץ נפשי עצום. תָמַ"ק ה'עוזי' של בַּרקֶרסקִי, שהיה מחוסר הכרה, עדיין היה דרוך, וחגורו היה תפוס בין הסלעים כך שלא היה אפשר להזיזו ממקומו. לאחר שהורידו מעליו את נשקו, הצליחו במשיכות עזות למשוך את בגדיו ואת חגורו, ובקושי רב העבירו אותו לעבר דלת הנגמ"ש, אך לא הצליחו להכניסו פנימה. נוכח המצב פרץ רב"ט דורון אציל בבכי מר. לאחר שנאלצו ממש לגרור אותו בשערות ראשו, הצליחו להכניסו מבעד לפתח הצר. ג'קי לוי עדיין היה בהכרה וזעק מכאבים. משרצה אַחד הלוחמים להשקותו מים, הוא סירב בכל תוקף משום שכחובש ידע שהדבר אסור. את ג'קי שהיה בחור צנום יחסית, הצליחו להכניס מהר יותר לתוך הנגמ"ש. האש הסורית התגברה והחלה לפגוע בהם במדויק.
כשהבחין רב"ט ברוך אוּצ'יניק שמרכב הנגמ"ש תקוע על סלע גדול, כרע מתחת לחלקו האחורי, ובכוח פיזי עצום בלתי-ייאמן ובתיאום עם מאמציו של בּרוּקנטַל הצליח לדחוף אותו לפנים ולחלצו. אחר-כך הוציא אוּצ'יניק בקור רוח מימייה מחגורו והשקה בכוח את הלוחמים שלידו ושטף את פניהם המיוזעות כדי להרגיעם. בּרוּקנטַל סובב במהירות את הנגמ"ש והחל לדהור בשטח הטַרשי לכיוון דרום-מזרח. הוא התכוון תחילה להגיע למחפורות התותחים הריקות שממערב לתל, כדי לתפוס בהם מחסה מפני הטנקים הסוריים המתקדמים. הלוחמים שלא נפגעו הביטו בדאגה לאחור, מקווים שהנגמ"ש יצליח לחמוק מהטנקים הסוריים. הנגמ"ש דהר בשטח והיטלטל על הסלעים. הטלטלות החזקות הכאיבו לרב"ט ג'קי לוי שזעק מכאב. כשראה סגן בּרוּקנטַל שהצליח לעבור את אזור המחפורות, הוא פנה לדרום-מזרח מתוך כוונה להגיע אל השטח המת שמדרום לתל, מקום שבו לא יוכלו הטנקים הסוריים לפגוע בו.
לפתע ראה סגן כנען לחרדתו מחלקת טנקים סורית מתקדמת במהירות דרומה על הכביש. הטנק השלישי עצר לפתע על הכביש, מפקד הטנק הוציא את ראשו מהצְריח, סרק את השטח במשקפתו ואז החל הטנק לצודד את קנהו לעבר הנגמ"ש המקרטע. עכשיו זה היה עניין של שניות עד שפגז יישלח לעברם. כנען צעק לבּרוּקנטַל לעצור, אך הוא היה מרוכז בנהיגה, ולא שם לב לקריאותיו. כנען נאלץ להתכופף לעברו של בּרוּקנטַל וכיסה בידו את עיניו של בּרוּקנטַל עד שזה בלם את הנגמ"ש.
הלוחמים המבועתים זינקו במהירות מן הנגמ"ש. כנען הספיק לקפוץ ובידיו ארגז תחמושת, ורב"ט אבי ארבל קפץ כשבידיו מַקלע מָא"ג. משניסה ארבל להוריד תחמושת מהנגמ"ש, צעק לעברו כנען שירוץ לעבר הבונקר וימתין שם. רק רב"ט דורון אציל השתהה לרגע כדי להוריד ארגז פעולה של מָא"ג ולמוסרו לכנען שניצב ליד דופן הנגמ"ש. באותה השנייה ספג הנגמ"ש פגז שנורה מהטנק הסורי. כל מי שנשאר על הנגמ"ש שלם או פצוע נהרג במקום. כנען הועף מעוצמת ההתפוצצות ונפצע בשנית. המ"כ, רב"ט עמירם בֶּרטָן ורב"ט ברוך אוּצ'יניק שהכירו את התל רצו בכל כוחם במעלה הדרומי של התל וחברו לכוח של סגן אַנְסבָּכֶר. לאחר רגע ספג הנגמ"ש פגז נוסף והחל לבעור על חמש הגופות שנותרו בתוכו.
סגן בּרוּקנטַל נותר בשטח כדי לסייע לסגן כנען הפצוע ועודדו לטפס לראש התל למרות פציעתו. תנועתם הייתה איטית בשל כאביו של כנען. רב"ט ברוך מדמוני ורב"ט אבי ארבל שהיו גם הם פצועים, נעו בכוחות עצמם במעלה התל. כשהגיעו למצדית הדרומית-מזרחית שבראש התל, השאיר ארבל את מדמוני ואת המָא"ג ויצא לחפש את הבונקר שבו הסתתרו סגן אַנְסבָּכֶר ואנשיו. הוא ראה את הטנק שעמד נטוש בראש התל וגם את הנגמ"ש שחנה בפתח הבונקר, אך לא ידע ששם נמצאים אַנְסבָּכֶר ואנשיו ולכן שב למצדית. בּרוּקנטַל וכנען הגיעו לראש התל וניסו לאתר את אַנְסבָּכֶר ואת אנשיו. הם הגיעו למצדית הצפונית וצעקו בשקט: "אַנְסבָּכֶר! אַנְסבָּכֶר!" אבל איש לא ענה להם. באותו הרגע הם שמעו קולות בערבית והחליטו להיכנס אל המצדית הדרומית-מזרחית שבו היו כבר מדמוני וארבל. ארבל תפס עמדה בחרך שפונה דרומה, ומדמוני אִבטח את הכניסה שפנתה למרכז התל.
בשלב הזה החלו בּרוּקנטַל וארבל לחבוש את כנען ואת מדמוני הפצועים בתחבושות האישיות שהיו ברשותם. פניו של כנען היו מכוסות בדם, כתפו ורגליו היו פגועות מרסיסים ודם ניגר מהן. חבישתו של כנען הייתה חייבת להתנהל בשקט מוחלט כדי שהסורים שהגיעו לראש התל לא יגלו אותם. אפילו קריעת מעטפת הצלופן של התחבושת האישית נשמעה להם כרעש חזק מדיי. בעוד חובש ארבל את כנען, הוא חש כאבים בחזהו ונאנח קלות. כנען הביט בו בשקט בעינו שלא נפגעה ולחש לו בסמכותיות: "ארבל, תתאושש."
בשעה 08:00 לערך כבר כבש את התל כולו כוח החי"ר הסורי. ארבל שצפה החוצה מהחרך הדרומי, ראה את התקדמות כוחות השריון הסוריים לעבר רמת-מגשימים ודיווח על כך מזועזע לחבריו. הארבעה חשו אבודים. הם המשיכו להסתתר במצדית במשך כל היום, כשהם צופים מדי פעם החוצה כדי לדעת מה מתרחש סביבם. מדי פעם נראו ונשמעו מטוסי חיל האוויר שתקפו את טורי השריון הסוריים. מים כמעט שלא נותרו להם, ולמרות שסגן כנען היה צמא מאוד בשל אובדן הדם – הם החליטו לשמור על משמעת מים. מדי פעם נשמעו קולות ירי ומפץ רימונים עמום. רב"ט מדמוני שהיה פצוע ונשא את מכאוביו העזים בדממה, הוציא מכיסו ספר תהילים והחל לקרוא בו פרק אחר פרק.
לאחר זמן-מה שמעו הארבעה צרחות אימים בעברית: "אימאל'ה! חבר'ה! הצילו! הצילו!" ואחר-כך צרורות קצרים מ'קלשניקוב'. ארבל התקדם לפתח המצדית וצפה החוצה. הוא הבחין בשריונאי לבוש סרבל שריון שוכב על האדמה, וחיילים סוריים חובטים בו באכזריות. אחר-כך החלו הסורים צועקים בערבית, שהם תפסו טייס. הם חשבו כך בשל סרבל השריון שלבש, וגררו אותו לג'יפ שחנה על המדרון. לימים נודע לארבעה שזה היה הטען-קשר, רב"ט יצחק נַגַרקֶר, שיצא מן הבונקר והסגיר עצמו לסורים כדי להציל את חבריו.
בשעות לפני הצהריים כשנראו מאות חיילים סוריים מתרכזים למרגלות התל, דנו הארבעה בינם לבין עצמם על סיכוייהם להיחלץ בשלום מהתל. הם ניסו להתגלות מאוחר ככל שניתן, ולכן החליטו שיפתחו באש לעבר הסורים רק אם אלה יגיעו ממש לפתח הבונקר ואז להילחם עד הכדור האחרון. הועלו גם הצעות להיכנע לסורים, אך לבסוף הם החליטו להמשיך להסתתר, וכשיֵרד הלילה ינסו לחלץ עצמם לעבר קו כוחותינו. (מרשם 6: ראו ניסיון-החילוץ השני – 7 באוקטובר 1973, שעה 05:50, בעמ' 166.)