“מי מאיתנו אינו סוחב איתו כל מיני שאלות וחידות לא פתורות (שלא לומר טראומות) מגיל ילדות? כאשר מדובר בילדים שהם דור שני לשואה, החידות והשאלות הן לעיתים כבדות משקל. הספר מעורר את השאלה גם אצל מי שלא גדל בבית של ניצולי שואה: האם באמת אנו יודעים הכל על הורינו ומה עבר עליהם בחייהם? זה הנושא העיקרי בספרה של ליזי דורון. זהו סיפורה של הילדה עליזה אשר אמה ניצולת שואה ומגדלת אותה לבדה. כל ניסיונותיה של עלי”

“ספר עוצר נשימה איני בא ממשפחה של ניצולי שואה ועם זאת לא הנחתי את הספר מידי ודחיתיט עיסוקים אחרים. נתחיל מצורת הכתיבה , ליזי דורון היא סופרת מתח וכזו כתיבתה כאן על נושא שאינו בלשי. הדמויות על מורכבותןנפרשות לאט לאט וכל אחת מציגה את המטען שלה והרציונאל להתנהגותה. אין בספר צודק ואשם אלא דמויות פגועות, כואבות ומנסות לחיות ולבנות. ולמרות זאת אין כאן קינה של תשעה באב אלא מין יצר חיים חיובי. הספר”

“"בעצם מהמלחמה ההיא רק אבא שלכם יצא שלם. זו הייתה מלחמה מטורפת". הפר קולו את הדממה שבמטבח. "לא היו במלחמה המסויטת הזאת הגיון ולא סדר, פשוט נקטפנו, נפלנו, נשבינו. אז לא ידעתי בכלל מה זה הלם קרב. בשבילי אלון היה גיבור, ואני לא מתייפייף- אותי הוא הציל. הוא נכנס לטנק הבוער ופשוט שלף אותי משם. בלעדיו לא הייתי כאן. אבא שלכם היה גיבור, נקודה. לא פסיק, לא סימן שאלה. ג-י-ב-ו-ר. וחבר." קולו נשבר. המלחמה”

“בקורת על הספר "ויום אחד עוד ניפגש" מאת - ליזי דורון גיבורת הספר שהינה כיום סופרת כבת 55 לוקחת אותנו למחוזות ילדותה כאשר לאורך כל הספר מתחילתו ועד סופו היא מחפשת את האבא הנעלם שלה ואנו מבינים שכל האנשים מסביבה כולל האמא שלה מסתירים ממנה את האמת. ברור שהסופרת משתמשת באביה הנעלם כדי להכניס אותנו לנושא עמוק והוא ההתמודדות הקשה שעברה על הדור השני של ניצולי השואה. אכן מדובר בבעייה רצי”

“מי מאיתנו אינו סוחב איתו כל מיני שאלות וחידות לא פתורות (שלא לומר טראומות) מגיל ילדות? כאשר מדובר בילדים שהם דור שני לשואה, החידות והשאלות הן לעיתים כבדות משקל. הספר מעורר את השאלה גם אצל מי שלא גדל בבית של ניצולי שואה: האם באמת אנו יודעים הכל על הורינו ומה עבר עליהם בחייהם? זה הנושא העיקרי בספרה של ליזי דורון. זהו סיפורה של הילדה עליזה אשר אמה ניצולת שואה ומגדלת אותה לבדה. כל ניסיונותיה של עלי”

“ספר עוצר נשימה איני בא ממשפחה של ניצולי שואה ועם זאת לא הנחתי את הספר מידי ודחיתיט עיסוקים אחרים. נתחיל מצורת הכתיבה , ליזי דורון היא סופרת מתח וכזו כתיבתה כאן על נושא שאינו בלשי. הדמויות על מורכבותןנפרשות לאט לאט וכל אחת מציגה את המטען שלה והרציונאל להתנהגותה. אין בספר צודק ואשם אלא דמויות פגועות, כואבות ומנסות לחיות ולבנות. ולמרות זאת אין כאן קינה של תשעה באב אלא מין יצר חיים חיובי. הספר”

“"בעצם מהמלחמה ההיא רק אבא שלכם יצא שלם. זו הייתה מלחמה מטורפת". הפר קולו את הדממה שבמטבח. "לא היו במלחמה המסויטת הזאת הגיון ולא סדר, פשוט נקטפנו, נפלנו, נשבינו. אז לא ידעתי בכלל מה זה הלם קרב. בשבילי אלון היה גיבור, ואני לא מתייפייף- אותי הוא הציל. הוא נכנס לטנק הבוער ופשוט שלף אותי משם. בלעדיו לא הייתי כאן. אבא שלכם היה גיבור, נקודה. לא פסיק, לא סימן שאלה. ג-י-ב-ו-ר. וחבר." קולו נשבר. המלחמה”

“בקורת על הספר "ויום אחד עוד ניפגש" מאת - ליזי דורון גיבורת הספר שהינה כיום סופרת כבת 55 לוקחת אותנו למחוזות ילדותה כאשר לאורך כל הספר מתחילתו ועד סופו היא מחפשת את האבא הנעלם שלה ואנו מבינים שכל האנשים מסביבה כולל האמא שלה מסתירים ממנה את האמת. ברור שהסופרת משתמשת באביה הנעלם כדי להכניס אותנו לנושא עמוק והוא ההתמודדות הקשה שעברה על הדור השני של ניצולי השואה. אכן מדובר בבעייה רצי”