ליזי דורון

ליזי דורון

סופרת


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (62):
רשימת קריאה של חמדת, מהמשובחים, רשימת קריאה, שמות וכריכות גרועים, ספרים שקראתי, רוצה לקרוא, ספרים אהובים, ספרים שחשוב לקרוא, רשימת הקריאה העתידית שלי, קראתי, רשימה, הספרייה העברית בברלין, ספרים שצריך לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים שקראתי, הספיקותי, 2001, FIFO & LIFO, השואה, עוד ...
1.
``על גבעה נישאה, אי-שם באירופה הרחוקה, ניצבה טירה בה חיה שושלת מלוכה, ועל השושלת איש לא ידע, ורק אני עדות יחידה לקורות הטירה`. כך סיפרה הלנה ויותר לא אמרה ולא דיברה. אולי הוסיפה משפטים ספורים, משפטי סיום או משפטי פתיחה, לעיתים מעט, לעיתים יותר, וכל היותר היה על ההווה וכל המעט היה על העבר, ועתיד לא היה``. בתה של הלנה, אליזבת, היא ליזי דורון, גדלה בצל כנפי השתיקה. בקובץ סיפורים ראשון ``למה לא באת לפני המלחמה``, היא יוצאת מן השתיקה ומתארת את הלנה של אחרי המלחמה ואת האווירה בבית שברחוב הניצחון פינת רחוב הגבורה. לדבריה ``הלנה בחשה בין דמיון למציאות ובין עמימות לבהירות; מחקה ראיות ובדתה עובדות ובנתה עולם משלה``. עם זאת, היא מעידה כי כל הארועים המופיעים בספר - כולם אמת לאמיתה. הקשר בינם לבין האמת - אמיץ. הקשר בינם לבין המציאות, גם אם רופף - אינו מקרי בהחלט....

2.
"איפה אבא שלי?" רעדתי בכל הגוף ולמרות זאת שאלתי שוב את שמוליק. "תשאלי את אמא שלך," השיב לי בקול חלש. "שאלתי כבר," התעצבנתי עליו, "תמיד אני שואלת אותה!" ניסיתי לשכנע אותו, אבל שמוליק לא ענה. ...אבא עוד יופיע, אמרתי לעצמי, למרות השתיקה של אמא שלי...למרות השתיקה של כולם, למרות שלא היו לי הוכחות לקיומו וגם לא ידעתי איך הוא נראה, לא ידעתי איך אזהה אותו. רק ידעתי שיום אחד עוד ניפגש. סוד גדול ריחף על ילדותה של גיבורת הספר, בת דמותה של ליזי דורון, והוא מוסיף לרדוף אותה עד היום: אביה נעלם, ואיש לא מסכים לגלות לה מה קרה לו. בעלילה פסיכולוגית-בלשנית המתרחשת לסירוגין בישראל של שנות החמישים ושל ימינו, מבקשות הילדה רבת הדמיון והסופרת הבוגרת למצוא את האב הנעדר או לפחות להסביר את פשר השתיקה שאפפה את היעלמו ולגשר בין זיכרון לדמיון ובין היסטוריה לבדיה. ויום אחד עוד ניפגש הוא ספרה החמישי והאישי ביותר של הסופרת עטורת הפרסים ליזי דורון. קדמו לו: ,למה לא באת לפני המלחמה", "היתה פה פעם משפחה", "ימים של שקט" ו"התחלה של משהו יפה", שתורגמו לשפות רבות....

3.
"בראשית שנות החמישים קמה במדינת ישראל ארץ חדשה, היא ארץ כאן. תושביה הגיעו לכאן בעל כורחם, כל רכושם שפה זרה, מנהגים משונים, זיכרונות וסיוטים. אחרי התוהו של ארץ שם ציוו על עצמם לעשות מעשה בראשית, והקימו מחדש עולם." בראשית שנות התשעים, בשבעת ימי האבל על מותה של הלנה, אמה של המחברת, נפגשו שוב בארץ כאן ההווה והעבר, החיים והמתים, ההורים והבנים. בזה אחר זה, התקבצו ובאו לחלוק להלנה כבוד אחרון מתי שלא ימות, טפו - אברם שלקח פיצויים, רוני שמחכה לצל"ש, מריאן הקורווע שחזרה בתשובה, אורי הג'ובניק שנפל ביום הכיפורים, דודה איטה מטרזיינשטאט, אסתר'קה שלקחה ארבעים כדורי שינה ונרדמה לתמיד, ומלכה ליפשיץ האלמנה. והארץ הזו, שעם מתיה גוססת כבר שנים, קמה לתחייה. לשבעה ימים בלבד היתה שוב בעולם ארץ שהיתה לרבים משפחה. וכמו שגניה השכנה הישישה סיכמה את ימי השבעה, "היה ממש מוצלח, חבל שהלנה לא היתה". היתה פה פעם משפחה הוא ספרה השני של ליזי דורון, מחברת "למה לא באת לפני המלחמה" שיצא לאור בהוצאת חלונות....

4.
שדרנית הרדיו משולחת הרסן עמליה בן עמי שוב הדהימה את מאזיניה. "לסיום תוכנית הלילה אשמיע לכם שלאגר מהלאגר", הודיעה למיקרופון, והשמיעה את "פונאר": "שקט, שקט, בני, נחרישה, פה צומחים קברים..." השידור יחולל גל הדף בחייהם של שני גברים: האחד הוא חזי זוננשיין, פרופסור להיסטוריה בסורבון; האחר הוא גדי גרין, מיליונר בעל רשת אופטיקה בניו יורק. הם מאוהבים בעמליה הפראית עוד מילדותם המשותפת בדרום תל אביב, וכמו אז, גם עכשיו היא חומקת משניהם. אך הפעם מדובר כנראה בבריחה שאין ממנה חזרה. ליזי דורון משרטטת משולש דרמטי של געגוע והחמצה המקיף שלוש יבשות אך שורשיו נעוצים בפלנטה אחרת. הוריהם של עמליה, גדי וחזי באו מ"שם" והטראומה של המלחמה ההיא מהדהדת גם בחיי ילדיהם. ואף-על-פי-כן, סיפוריהם נוגעים לא אחת בהומור שחור וחושפים עולם הזוי שבו מוכרי בייגל מברוקלין יוצאים לטרק במיידאנק, בתו של נאצי משחזרת בלהט בתי-כנסת חרבים ושברי מצבות מפולין משמשים מיצג אמנותי בגלריה תל אביבית. התחלה של משהו יפה הוא ספרה הרביעי של ליזי דורון. קדמו לו "למה לא באת לפני המלחמה", "היתה פה פעם משפחה", ו"ימים של שקט", שתורגמו לגרמנית ולצרפתית....

5.
"תמיד אני זוכרת סיפורים של אחרים, והזיכרונות שלי הם רק חור שחור." יותר משלושים שנה עבדה לאה'לה במספרה השכונתית, שלושים שנה ישבה באותו מקום, על כיסא קטן בלי משענת, מול שולחן נמוך, נשמה ריח של אצטון, ניערה בקבוקי לק והקשיבה לסיפורים של כולם. היא ידעה יותר טוב מכולם על מה חלם זייצ'יק הספר, את מי באמת אהבה רוזה, החברה הכי טובה שלה, ומה הכי טוב לאיתן, הבן שלה, שלא הקשיב לה מעולם. "הלב שלי," היא מעידה על עצמה, "ידע מה טוב אבל לא תמיד זה קרה גם במציאות." עם מותו של זייצ'יק הספר וסגירת המספרה מתנחמת לאה'לה בשלל זיכרונותיה, ומתמודדת, לראשונה בחייה, עם החור השחור של עברה. "כששאלו אותי שאלות על הילדות... בדרך כלל נלחצתי מהשאלות, התחלתי לדבר הרבה ועניתי לא לעניין. הרבה פעמים אנשים עזבו אותי באמצע התשובה. ככה הבנתי שכנראה שוב לא עניתי טוב." במונולוג רגיש ותמים, דרך עיניה של לאה'לה המניקוריסטית, חושפת ליזי דורון עולם צבעוני ושובה לב של שכונה קטנה ואנשים מ"שם", שאותם תיארה בספריה הקודמים, "למה לא באת לפני המלחמה" (חלונות, 1998) ו"היתה פה פעם משפחה" (כתר, יד ושם, 2002), בספר זה מתארת דורון את שגרת החיים ואת האנשים בשכונה בהומור, בחום ובאהבה גדולה....

6.

אם מדמיינים משפחות מ"פעם" שהיו "שם", זה הספר שמתאר את זה. איך ניראים חיים של ילדה שהיא "דור שני" לניצולי שואה, בעיניה כילדה וכמה עשרות שנים לא... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
הספר ניתן לקריאה בקלות. סיפור מעניין. ... המשך לקרוא
"היא כל כך אוהבת את השואה." כתוב בעמוד 175 בספר, ואני אוהבת את המשפט הזה, שאולי מתמצת את כתיבתה/חייה של ליזי דורון? רק לה הפיתרונים. בכל אופן, ס... המשך לקרוא
הספר עוסק בתקופת השואה.... 2 חברי ילדות של מלי.. שאהבו אותה מחזרים אחריה אחרי ששמעו אותה מקריינת ברדיו....והם מנסים להחזיר עטרה ליושנה... הסופר... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
מרגש - כתוב באופן מושלם, סוחט דמעות.... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ