חותם מים הוא דין וחשבון מזהיר ומיוחד במינו של משורר שנשבה לקסם חייה הפיזיים והמטפיזיים של העיר ונציה. פסיפס זה מחזיק ארבעים ושמונה פרקים קצרים שבכל אחד מהם מספר ברודסקי אפיזודה אחת מביקוריו הרבים במקום הזה. כולם ביחד יוצרים הגות על היחס שבין האור והאפלה, ההווֹה והעבר, האבן והבשר, התשוקה וסיפוקה; הגות וידוּיית שלא אחת היא חדורה לגלוג עצמי, ובה מצטרפים הבהקים אוטוביוגרפיים למחשבות על האדריכלות ועל האווירה של ונציה. ברודסקי מצחיק, כן, רב-ידע לעילא, מלא פליאה ועונג למראה עיניו, ויודע כי הזמן גואה נגדו. מחומרי המצב הכרוני של היות-תייר הוא מלטש גביש שפיאותיו מסנוורות ביופיין ומשקפות חיים שלמים, ובשולי חיתוכיהן מתנצנצים גם המחלה והגלות. ג`וֹן אַפּדַייק, ניוּ-יוֹרקֶר...
