#
בצעירותי אהבתי מאד את <mark>קיפלינג</mark>. הביטחון הבלתי מעורער שלו בסדר הדברים הנכון – מי למעלה, מי למטה, הגאווה באימפרייה ובצבאה המהולל, מי נולד למלוכה ומי נולד לשרתו – הרגשה של סדר וביטחון. עברו שנים, <mark>קיפלינג</mark> ירד מגדולתו. אמרו עליו שהיה שוביניסט ואימפריאליסט (מה שכנראה היה) שהיה גזען ואף אנטישמי (מה שאולי היה) בקיצור – שנים אחרי מותו הממזרים שינו את הכללים מה שלא השאיר לו אפשרות לשכתב את כתביו... עצוב.

אני מתפנה מזוועות הג'ונגל שבו אנו חיים בתקופה האחרונה כדי לכתוב על "ספר הג'ונגל", הספר שהכרתי, אבל למעשה קראתי בפעם הראשונה עכשיו. הכל מכירים את ספר הג'ונגל, סיפורו של מוגלי גור האדם שנזנח בג'ונגל, גדל אצל להקת זאבים, והפך להיות מנהיג היער כולו. אבל הרוב הם כמוני, מכירים את הגירסה המונפשת של דיסני, שבה מוגלי לבוש בצניעות רבה באיזור חלציים אדום. חלקנו גם מכירים אחת או יותר מהגירסאות המומחזות, שהן ד

את קיפלינג הכרתי מאז ומתמיד, אבי שירת בצבא הבריטי ואהב את שיריו והיה קורא לנו אותם, עד היום אני יודעת את if בעל פה. וכמובן הסרטים שנעשו על פי סיפוריו "ספר הג'ונגל" ו"האיש שרצה להיות מלך" סרט שאהבתי.

בספר הזה הודו הגדולה והמעתירה במאה ה-19, תחת השלטון הבריטי, נפרשת לפנינו באהבה.

<mark>רודיארד קיפלינג</mark> נולד במומבאי אך נשלח ללמוד באנגליה כילד קטן, נראה שבקים היתום מהורים בריטיים אך חי כנער הודי ל

הגיבור בספר הוא ילד בתת היבשת ההודית בסוף המאה ה-19. ברקע "המשחק הגדול".

""המשחק הגדול" הוא מונח שטביעתו מיוחסת לארתור קונולי, קצין בריטי שפעל בתחילת המאה ה-19 מטעם חברת הודו המזרחית הבריטית. המונח מתאר את התחרות ואת היריבות האסטרטגית בין האימפריה הבריטית ובין האימפריה הרוסית. מונח זה זכה לאחר מכן לתהודה נרחבת כאשר הופיע בספרו של <mark>רודיארד קיפלינג</mark>, קים." (וויקיפדיה).

את הספר קראתי באנגלית כאשר

"כי ספר הוא יותר מאוסף דפים עם סימנים,
כי ספר יכול וצריך להיות פתח לעולמות חדשים ונהדרים" מולי

רציתי לשתף אתכם בכך שפתגם זה שלי הוא הסיבה בעטייה בניתי אתר לספר "קים" מאת <mark>רודיארד קיפלינג</mark> אותו תרגמתי ולו כתבתי גם הערות.

כתובת האתר:-
http://kim.livecity.me

באתר תוכלו למצוא חומרים נוספים והרחבות על הנכתב בספר עצמו: את הסיפור שמאחורי כתיבת הספר, אוסף פתגמים מהספר ועוד...

כולכם מוזמנים
מ

כשהייתי קטן,אחד הסרטים האהובים עליי ועל אח שלי היה "ספר הג'ונגל".אני אהבתי את חיות היער-הזאבים,הנחש,הפנתר והטיגריס (שבצורה מעצבנת משום מה תמיד בעברית מתרגמים טיגריס לנמר,למרות שזה שתי חיות שונות לחלוטין).ואח שלי תמיד אהב את הפילים. אני בטוח שלכל מי שיש ילדים,בטוח זוכר את הסצנה בספר הג'ונגל בו יש את מצעד הפילים.אח שלי היה אובססיבי לגבי החלק הזה,וברגע שנשמע התו הראשון של השיר,הוא היה קם,עומד ליד הטל

קסם של ספר.
למרות שנכתב לפני כל כך הרבה זמן, ובזכות התרגום של שמואל ורד.
מסעותיו של קים הנער, אחר כך הגבר בהודו, שתחת השלטון הבריטי, סיפקו לי ימים של אסקפיזם מושלם, (מסתבר שאפשר להשיג אסקפיזם לא רק בספרי פנטזיה)
בתקופה לא פשוטה זו.
מה שמוכיח שסיפור טוב באמת, יכול לגרום הנאה תמיד, ולא משנה מתי הוא נכתב.

חשבתי להתחיל את הביקורת דווקא בציטוט של בלז פאסקאל:
״הרינו מוצאים עמידה זו באמצע בין שתי קיצונויות בכל כושרותינו כולן. חושינו אינם קולטים כל דבר קיצוני; שאון רב מדי מחרישנו ; אור רב מדי מעוורנו ; מרחק רב מדי וקרבה רבה יותר מדי מפריעים בעד ראייתנו ; אריכות יתר וקיצור יתר מעמעמים את הדיון ; אמת רבה מדי מהממת אותנו ; יסודות ראשונים מובנים מאליהם יותר מדי בשבילנו ; תענוג רב מדי למשא הוא עלינו ; הרמונ

תרגום מעצבן ולא קולח שקיבל את הדירוג "לא משהו".
לא מצליח להתקדם עם הגירסא העברית הזו.
אפילו תרגום גוגל אולי יהיה טוב יותר.
קראתי את הסיפור הזה לפחות פעמיים באנגלית והתרגום הנוכחי לא עושה כבוד ל<mark>קיפלינג</mark>.
אמתין למשהו טוב יותר.