ביקורת ספרותית על הכפר שהחליט שכדור הארץ שטוח מאת רודיארד קיפלינג
ספר בסדר

---

#
בצעירותי אהבתי מאד את קיפלינג. הביטחון הבלתי מעורער שלו בסדר הדברים הנכון – מי למעלה, מי למטה, הגאווה באימפרייה ובצבאה המהולל, מי נולד למלוכה ומי נולד לשרתו – הרגשה של סדר וביטחון. עברו שנים, קיפלינג ירד מגדולתו. אמרו עליו שהיה שוביניסט ואימפריאליסט (מה שכנראה היה) שהיה גזען ואף אנטישמי (מה שאולי היה) בקיצור – שנים אחרי מותו הממזרים שינו את הכללים מה שלא השאיר לו אפשרות לשכתב את כתביו... עצוב. ואנחנו נשארנו עם "ספר הג'ונגל" שנותר עדיין כשר עד שמישהו יחטט בציציות וימצא שמוגלי אינו די מחובר לנשיותו, באלו כנראה סובל מהשמנת-יתר ובגירה צריך לעבור קורס לשליטה בכעסים.

הספרייה שלנו נפתחה אתמול אחרי לא יודעת כמה זמן שהיתה סגורה וכל מה שעשתה היה להציק לי עם הצעות להצטרף לאירועים ספרותיים משמימים בזום, או להציע לי להזמין ספרים (שנמצאים בהשאלה, או חסרים זמנית) ולקבל אותם בטייק אוויי. אני חושבת שהייתי בין הראשונים להגיע – זה מאד קרוב הביתה – והפתעתי שלוש ספרניות נכבדות בשיחה ערה על בישול... קיבלתי את הספר בלי הגבלת הזמן שיש לספרים חדשים, כי אף אחד לא חושב שקוראים יעמדו בתור לקרוא אותו.

ארבעה חברים – המספר, עיתונאי, חבר פרלמנט ואחד שמשקם עיתונים גוססים – נוסעים במכונית. הסיפור נכתב בשנת 1913, רוב התעבורה התבססה על סוסים, מכוניות היו שחצנות של חובבי קידמה בלי זיקה למסורת. המהירות לרכב מנועי הוגבלה ל-20 מייל לשעה (זה כמה? 30 קמ"ש? תענוג) ובאיזור הכפרי עליו מסופר הכביש התיישר פתאום למרווח שניתן היה להאיץ בו... ושם עמד שוטר, שעצר את החבורה. (אני בטוחה שכל אחד מכם חווה את החווייה המפוקפקת המתוארת כאן בתקופה שלפני הקורונה ולפני המצב בו כל הכבישים הם פקק אחד ארוך) החברים הגיעו לשופט. השופט – כמקובל באנגליה – היה ראש הכפר בו נעצרו. הוא קצת הסתלבט עליהם, לא התייחס במלוא הכבוד, פסק מה שפסק והפך אותם לאויביו לנצח ולנוקמים שלו. ומכאן נרקמת מזימה ארוכת ימים לעשות לשופט ולכפר שהוא מנהל חיים קשים. הסיפור פרוע, משעשע לפעמים, ומצביע על כך שבסיכסוכים מסוג זה עדיף שתהיה עשיר ופריבילגי, עם גישה טובה לאמצעי התקשורת ולפרלמנט.

הסיפור עצמו הוא 88 עמודים בפורמט קטן, בפונט מקובל ורווחים נאים. הייתי כותבת "נטו" אבל זה רחוק מלהיות נטו. ה-מ-ו-ן הערות שוליים של המתרגמת (רעיה ג'קסון). היא מסבירה הכל. אירועים, אישים, הקשרים, בדיחות, משחקי-מלים. וזה מעייף. קוטע את רצף הקריאה, משתלט על המרחב שבין הספר לקורא ואי אפשר להשתחרר מהשררה הזו. חשבתי שמתרגם טוב צריך להצליח לגרום לקורא להבין את הטקסט בלי ההרגשה שמישהו צועק לו הסברים באוזן כל זמן הקריאה. למתרגמת יש גם "פתח דבר" המסביר את מה שתיכף נקרא ו"סוף דבר" המביא קטעים נבחרים מהביוגרפיה של קיפלינג.

ומה אני חשבתי עליו? מהתלה בכריכה. מצביע על העובדה הידועה שרצוי לבחור את אויביך בקפידה, להימנע ממלחמה שאין לך סיכוי לנצח בה ולנסות לבחור דרכים אחרות ליישוב הסכסוך, או שתאכל אותה. הוא רחוק מאד ממה שכתוב על הכריכה האחורית "נובלה מצחיקה ומבעיתה גם יחד" אבל ככל שאני יודעת, אולי המתרגמת כתבה את הכריכה האחורית, לא? זה יהיה סיום נאות לסיפור.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הכפר שהחליט שכדור הארץ שטוח