“פגישה ראשונה שלי עם ברדיצ'בסקי, ההתרשמות חיובית וככל הנראה תהיינה פגישות נוספות. הקובץ מכיל שלוש נובלות - קלונימוס ונעמי, בית תבנה, מחניים - ושני סיפורים קצרים - קיץ וחורף, פרה אדומה. הצד המשותף בחמש היצירות הוא דמות מרכזית של אישה, יוצאת דופן ביופיה, שהעלילה סובבת סביבה. בסיפור "פרה אדומה", כלילת היופי היא זו ששם הסיפור נקרא עליה, ואל לנו להלין על ההקבלה שעורך הסופר (או שמא זה העורך שקיבץ את ה”

“מעבר לכריכה היפה, ולשם היפה, מה שמשך אותי בספר הזה בעיקר זה גב הספר. יש איזה עניין כזה עם ספרים מתקופתו של ברדיצ'בסקי שלפעמים אני נתקל בהרבה כאלה שדואגים לתת להם טייטל שונה משל עגנון למשל. מה הכוונה? הנה: "המציאות החברתית המוכרת של העיירות היהודיות היא כאן רק קרום דק, שמתחתיו מבעבעים פריצות גדר יצריות, אקסטזות אירוטיות, מסתורין ודמוניות, שסופם להוליך לתבוסות מרות. הדמויות חידתיות, האווירה ארכא”

“אפשר היה לקרוא לספר "תמונות מתחום המושב" או משהו כזה. הספר מתאר את חיי היהודים במאה ה-19 באוקראינה (?). יש בספר עשרות גיבורים והמון המון סיפורים קטנטנים שמתארים בעיקר כמה אומללים היו היהודים. זאת בעצם טלנובלה שכתובה בסגנון מליצי: ההיא בגדה בהוא, זה התחתן עם ההיא שלא אהב ואז היא מתה וכו', והכול כתוב בשפה ארכאית ומתובל באין-ספור אימרות מהמקורות. הספר מעניין משתי בחינות: תיאור חיי היהודים ותמונת העב”

“לא קרה לי שלאחר קריאתו של ספר הייתי כל כך חד משמעי ואמרתי: "זהו הספר הטוב ביותר שקראתי". לא רק בשל הנועזות התכנית והצורנית של "מרים", אלא בשל היכולת של מי"ב לומר דבר מה מרתק, חשוב ומשמעותי בסגנון מבריק ומעודן, על היצירה, כל יצירה, אמנותית ולא אמנותית, ובו בזמן לחשוף את "בעיותיה" של היהדות האירופאית בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה. ברדיצבסקי כישף אותי באמצעות המספר העלום. בדרכו הפרגמנטרית, אשר מחד”

“פגישה ראשונה שלי עם ברדיצ'בסקי, ההתרשמות חיובית וככל הנראה תהיינה פגישות נוספות. הקובץ מכיל שלוש נובלות - קלונימוס ונעמי, בית תבנה, מחניים - ושני סיפורים קצרים - קיץ וחורף, פרה אדומה. הצד המשותף בחמש היצירות הוא דמות מרכזית של אישה, יוצאת דופן ביופיה, שהעלילה סובבת סביבה. בסיפור "פרה אדומה", כלילת היופי היא זו ששם הסיפור נקרא עליה, ואל לנו להלין על ההקבלה שעורך הסופר (או שמא זה העורך שקיבץ את ה”

“מעבר לכריכה היפה, ולשם היפה, מה שמשך אותי בספר הזה בעיקר זה גב הספר. יש איזה עניין כזה עם ספרים מתקופתו של ברדיצ'בסקי שלפעמים אני נתקל בהרבה כאלה שדואגים לתת להם טייטל שונה משל עגנון למשל. מה הכוונה? הנה: "המציאות החברתית המוכרת של העיירות היהודיות היא כאן רק קרום דק, שמתחתיו מבעבעים פריצות גדר יצריות, אקסטזות אירוטיות, מסתורין ודמוניות, שסופם להוליך לתבוסות מרות. הדמויות חידתיות, האווירה ארכא”

“אפשר היה לקרוא לספר "תמונות מתחום המושב" או משהו כזה. הספר מתאר את חיי היהודים במאה ה-19 באוקראינה (?). יש בספר עשרות גיבורים והמון המון סיפורים קטנטנים שמתארים בעיקר כמה אומללים היו היהודים. זאת בעצם טלנובלה שכתובה בסגנון מליצי: ההיא בגדה בהוא, זה התחתן עם ההיא שלא אהב ואז היא מתה וכו', והכול כתוב בשפה ארכאית ומתובל באין-ספור אימרות מהמקורות. הספר מעניין משתי בחינות: תיאור חיי היהודים ותמונת העב”

“לא קרה לי שלאחר קריאתו של ספר הייתי כל כך חד משמעי ואמרתי: "זהו הספר הטוב ביותר שקראתי". לא רק בשל הנועזות התכנית והצורנית של "מרים", אלא בשל היכולת של מי"ב לומר דבר מה מרתק, חשוב ומשמעותי בסגנון מבריק ומעודן, על היצירה, כל יצירה, אמנותית ולא אמנותית, ובו בזמן לחשוף את "בעיותיה" של היהדות האירופאית בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה. ברדיצבסקי כישף אותי באמצעות המספר העלום. בדרכו הפרגמנטרית, אשר מחד”