הספר הזה עשה לי "שריטה" לכל החיים: יצאתי אופטימית על גבול השטיון. הפעם הזאת יצאתי לברר האם אני הקורבן היחיד של <mark>אלינור פורטר</mark>- הסופרת שהביאה לעולם את הילדה המקסימה והאהובה שלימדה את כל העולם את "משחק השמחה" בלשון הילדים, או "חצי הכוס המלאה" בלשון המבוגרים, או "בכל מכשול יש הזדמנות" בלשון הסטארט-אפ.

ספר הילדים המתוק והנאיבי על פוליאנה הילדה היתומה, שלמדה בילדותה הקשה לנסות ולמצוא סיבה לשמוח בכל

סרט ישן של היילי מילס שנעשה על פי ספרה של <mark>אלינור פורטר</mark> הזכיר לי את הספר פוליאנה שקראתי
לפני שנים רבות על ילדה שהתייתמה מאמא ואחר כך גם מאביה שהיה כומר עני חסר כל. דבר אחד נשאר לה מאביה זוהי היכולת למצוא הטוב והאור שבכל מצב
היא באה לגור בבית דודתה העשירה וחמורת הסבר שכל העיר סרה למרותה הגב' פולי הארינגטון. כמו פיה עם שרביט קסמים בידה היא מביאה אור ושמחה לכל אחד שנוגעת בו. מר פדינגטון זקן ערירי

תרגום חדש ומשמח לפוליאנה
תרגום חדש לספר הילדים האהוב פוליאנה, כיצד התמודדה יעל אכמון עם האתגר שבלתרגם מחדש קלאסיקה שנכתבה לפני כמאה שנה?

יעל אכמון מתרגמת ההוצאה החדשה של פוליאנה בסדרת מרגנית של זמורה ביתן, היא מתרגמת מוערכת וותיקה, שתרגמה מעל למאה ספרים, אותם אפשר למצוא באתר שלה. אכמון מתרגמת ספרות יפה מאנגלית לעברית ומצאתי בין תרגומיה כמה מהספרים שאהבנו במועדון כמו שתי שניות וכמה מהספרים האהו

מאז שאני ילדה יצא לי לקרוא את הספר מס' פעמים..(בזמני מחסור בספרים..) וכל פעם מחדש נהניתי יותר
לומדים מהספר הזה המון- על החיים, על האנשים שסביבנו, ועל הפרופורציה הנכונה לקחת דברים שקורים לנו..
אני מודה שהספר עזר לי להיות בן אדם טוב יותר או לפחות לקוות לכך..

כל אחד צריך לעבור את תקופת "ספרי היתומות" הקלאסיים. אצלי אותה תקופה היתה בערך מגיל תשע עד גיל שתיים עשרה וזוהי בין תקופות בהן הספרות יותר השפיעה עליי. באותה תקופה קראתי ספרים כגון: אן שירלי, היידי בת ההרים, אבא ארך רגליים, וכמובן, פוליאנה. אז למה מבין כל הספרים האלה דווקא בחרתי לכתוב על פוליאנה? אסביר את עצמי. פוליאנה הוא אינו ספר ילדים רגיל וגם אינו "ספר יתומות" רגיל, פוליאנה הוא תאוריה פילוסופית

וואו.
ספר קלאסי, אבל בכל זאת כיף לקרוא אותו (יש לי סלידה כמעט מכל הספרים הקלאסיים), נהניתי ממנו מאוד, מכל עמוד, משפט, ומילה שבו.
מספר על סיפור מעניין ועצוב, עם סוף נחמד ומפתיע.
אני אהבתי.

צחקתי (בקול רם), הזלתי דמעה והתרגשתי. סיפור לבנות הנעורים שמרטיט גם את לבותיהם של מבוגרים. איכשהו נראה לי שכבר לא כותבים ספרים באיכות כזו ... ואין לי עדיין תשובה על השאלה מה בדיוק השתנה, מתי ואיך ...

אחד הספרים המדהימים.
למדתי המון מפוליאנה, היא ממש שינתה את החשיבה שלי- לראות את הטוב שבמצב.
למשל:
הבית שלי ממוקם בקצה הרחוב ויש עליה.
כל בוקר אני רוטנת לעצמי על שאני צריכה לטפס עכשיו עליה ולהגיע לקצע מיוזעת.
אחרי שקראתי את הספר, חשבתי לעצמי: נו, מזל שיש לי עכשיו עליה, בבוקר, כשעוד פחות חם, כי בצהריים, כשיותר חם, תהיה לי ירידה! ואוי ואבוי אם זה היה ההפך! (עליה בחום של הצהריים!)

הספר מקסים.
כשקראתי אותו, התאהבתי בדמותה של פוליאנה.
אפילו התעורר בי רצון, להיות כמותה.
לצחוק כשקורה לי משהו רע, לגרום לאחרים לשמוח.
לסבול בשמחה.
ספר מרגש.