ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 במרץ, 2011
ע"י דליה
ע"י דליה
הספר הזה עשה לי "שריטה" לכל החיים: יצאתי אופטימית על גבול השטיון. הפעם הזאת יצאתי לברר האם אני הקורבן היחיד של אלינור פורטר- הסופרת שהביאה לעולם את הילדה המקסימה והאהובה שלימדה את כל העולם את "משחק השמחה" בלשון הילדים, או "חצי הכוס המלאה" בלשון המבוגרים, או "בכל מכשול יש הזדמנות" בלשון הסטארט-אפ.
ספר הילדים המתוק והנאיבי על פוליאנה הילדה היתומה, שלמדה בילדותה הקשה לנסות ולמצוא סיבה לשמוח בכל מצוקה, וככל שהמצוקה והמכה הן קשות יותר- כך "משחק השמחה" הוא מהנה יותר משום שהוא דורש יותר מחשבה וכישרון. והוא מביא שמחה, למשחק ולסובבים אותו.
לתופעה הפסיכולוגית הזו קוראים "the pollyanna prinicple " - לא פחות, וזה היום תחום מוכר בפסיכולוגיה. לא שמישהו רומז חלילה שההתנהגות האנושית שלנו הושפעה מהספר- אלא שיש לכולנו נטיה לזכור, לשמור, לחדד צדדים חיובים של המציאות הרבה יותר מאשר צדדים שליליים שלה. יש! אני לא הפסיכית היחידה...
על הספר האלמותי שהגדיר תחום חדש בפסיכולוגיה, שגידל דורות על דורות של נערות ונערים, שעיירה אמריקנית שלמה חיה בצילו עד היום הזה, שהקים "מועדוני שמחה", פסטיבלים ומה לא עוד.. ברשימה "משחק השמחה" בבלוג שלי: "אן מאבונלי מגיעה לשיך אברק" http://blog.tapuz.co.il/girlkido
9 קוראים אהבו את הביקורת
9 הקוראים שאהבו את הביקורת