במסגרת חוג ספרות למבוגרים קראתי ספר זה. סגנון כתיבתו ייחודי וקריאתו מהנה, להלן טעימה אקראית:
"דבורלה לא הייתה עוד בת שישים והיא גמרה את חשבונותיה זה כבר. אילם העולם ואף חירש, וגדול אלוהים ולמידותיו אין חקר. דור יגיד לדור, האבות הם שוכני עד, ובמהרה גם אותך ייקחו מעל הסידור. רע חלק הנשים בארץ, גורלן בשמיים מי ידע?"
בסוף הרומן מצורפת אחרית דבר מעניינת מאת אבנר הולצמן. להלן ציטוט המטיב לתאר את כתיב

'מרים' (1921) הוא מסיפורים האחרונים של <mark>ברדיצ'בסקי</mark>. מדובר בשלושה דורות של יהודים במזרח אירופה בסוף המאה ה-19.מחפשים את מקומם בעולם,ונאבקים על זכותם לממש את עצמם. מול המסורות בעולם מורכב הנמצא בתהליך שינוי.

מרים היא נערה המאפיינת מגמה זו.ריבוי האידיאלוגיות משפיע עליה. מרים מגלמת את המהפך האידיולוגי של בני התקופה.
יש שם מאמינים וכופרים, חסידים ומתנגדים, קראים ואפילו שבתאים, וכמובן התמודדות בי

פגישה ראשונה שלי עם <mark>ברדיצ'בסקי</mark>, ההתרשמות חיובית וככל הנראה תהיינה פגישות נוספות.

הקובץ מכיל שלוש נובלות - קלונימוס ונעמי, בית תבנה, מחניים - ושני סיפורים קצרים - קיץ וחורף, פרה אדומה. הצד המשותף בחמש היצירות הוא דמות מרכזית של אישה, יוצאת דופן ביופיה, שהעלילה סובבת סביבה. בסיפור "פרה אדומה", כלילת היופי היא זו ששם הסיפור נקרא עליה, ואל לנו להלין על ההקבלה שעורך הסופר (או שמא זה העורך שקיבץ את ה

ההיכרות שלי עם <mark>ברדיצ'בסקי</mark> אמנם התחילה מרומן (רעם היופי), אך עיקר ההתעסקות שלי בו סובבת סביב כל מיני מאמרים שלו. לא מאמרים שאני יכול לדקלם או אפילו להגיד נקודות, מהסיבה הפשוטה שמאוד נהניתי לקרוא את התוכן העיוני שלו וזה התחיל מספר מאמרים שהוצאת בלימה (שבפער זוכה בהוצאה עם הספרים הכי יפים) הוציאה שסיקרן אותי מאוד. הנושאים שהוא נגע בהם והשפה העשירה משכו אותי לקנות את הספר וגם לגלות שאין לי עם התוכן של

מעבר לכריכה היפה, ולשם היפה, מה שמשך אותי בספר הזה בעיקר זה גב הספר.
יש איזה עניין כזה עם ספרים מתקופתו של <mark>ברדיצ'בסקי</mark> שלפעמים אני נתקל בהרבה כאלה שדואגים לתת להם טייטל שונה משל עגנון למשל.
מה הכוונה? הנה: "המציאות החברתית המוכרת של העיירות היהודיות היא כאן רק קרום דק, שמתחתיו מבעבעים פריצות גדר יצריות, אקסטזות אירוטיות, מסתורין ודמוניות, שסופם להוליך לתבוסות מרות. הדמויות חידתיות, האווירה ארכא

איך הייתם מתייחסים לספר שמעורר בכם ציפייה לסיפור שבו דמות אחת מרכזית תהווה ציר לסיפור כולו, בין אם הוא רומן חניכה, רומן משפחתי או אפילו היסטורי, שדרכה אפשר להבין משהו על התקופה על הלכי הרוח ועל הלבטים של היהודים בתקופת הספרות העברית המתחדשת. בעוד שבפועל אתם מגלים, תוך כדי קריאה, שהיצירה מתפרטת לקטעים קטעים שהרצף העליתי שלהם רופף וכולל עשרות דמויות שונות ומשונות, שהדמות המרכזית כמעט שאינה קיימת, וש

אפשר היה לקרוא לספר "תמונות מתחום המושב" או משהו כזה. הספר מתאר את חיי היהודים במאה ה-19 באוקראינה (?). יש בספר עשרות גיבורים והמון המון סיפורים קטנטנים שמתארים בעיקר כמה אומללים היו היהודים. זאת בעצם טלנובלה שכתובה בסגנון מליצי: ההיא בגדה בהוא, זה התחתן עם ההיא שלא אהב ואז היא מתה וכו', והכול כתוב בשפה ארכאית ומתובל באין-ספור אימרות מהמקורות.
הספר מעניין משתי בחינות: תיאור חיי היהודים ותמונת העב

קובץ של חמישה סיפורים שנקרא "רעם היופי" וזאת מפאת המכנה המשותף לסיפורים. חמשת הסיפורים מתרכזים סביב נשים, לא נשים רגילות, אלא נשים יוצאות דופן ביופיין, כל-כך יוצאות דופן ביופיין שהן מאתגרות את כל סביבתן. הן משחקות בנימי היצרים האפלים ביותר של נשים וגברים כאחד החיים סביבן. הן גורמות חוסר נחת למתבוננים בהן, קינאה באלו שזכו בהן, בקיצור הן מהוות בעיה ונטל על סביבתן מפאת יופיין הרב. התוצאה היא שכל הסיפ

רומן זה הוא האחרון שכתב <mark>ברדיצ'בסקי</mark>, למעשה את שני הפרקים האחרונים הכתיב לבנו כשהוא שוכב במיטתו לאחר שעבר התקף לב קשה. הוא נפטר שבועיים לאחר השלמת הרומן.
זהו מקבץ גדול של סיפורים שלרובם אין קשר האחד לשני, 2-3 עמודים בממוצע לסיפור ומיד אחריו מגיע אחד אחר שלרוב לא קשור לקודמו.
רוב הביקורות שנתקבלו התאכזבו מצורת כתיבה זו, לדעתי זו בדיוק מעלתה.
<mark>ברדיצ'בסקי</mark> חי ומת בגלות. הוא ניסה להעביר לנו את הווי החי