עוד מהסדרה הלא רשמית בה אני מחפש כל דבר שנכתב(תורגם) על צוייג בשפת הקודש, והפעם הגעתי לספר הדק הזה, שאמור להעביר את התחושות של צווייג בתקופה האחרונה לחייו, מיד כשברח לברזיל והתאבד.

<mark>לורן סקסיק</mark> הוא יהודי צרפתי שאני לא יודע עד כמה מעניין. בסדר, עוד בן אלוהים שממש אוהב את צווייג ומקדיש לו מלא חלקות במוח, נופל ברעיונו לרגל אחרי הסיפור של צוייג בחצי שנה האחרונה לחייו ולהביא את זה לכדי ספר. הנקודה הי

אני חייב להתחיל בוידוי קצר: אני בדרך כלל נמנע מקריאה בספרים כאלה, כי אפילו אם זה רק בדמיוני האישי אני שומע בהם את קולות השבר והבכי ואפילו את הצעקות. למרות זאת אין בי צער ולוא לרגע שקראתי את הספר הזה, כמו שתבינו בהמשך דבריי אם יש בי צער שקשור בספר הזה הוא על משהו אחר. משנודע לי עליו, אחרי שסיימתי לקרוא את ספרו של סטפן צווייג, "העולם של אתמול" היתה לי הרגשת חובה לקרוא גם את ספרו של <mark>לורן סקסיק</mark> על ימי

ספר יפהפה, כמו מן מחזה או חזיון.
אלו הם ימיו האחרונים של הסופר האוסטרי, היהודי הנרדף סטפן צווייג.
<mark>לורן סקסיק</mark> מתאר את מחצית השנה האחרונה לחייו של הסופר הנערץ.
התקופה היא ראשיתה של מלחמת העולם השנייה ולגרמנים הצלחה רודפת הצלחה.
צווייג מחפש לו מקום מפלט, מגן ומחסה אך הכל סוגר עליו. הוא עובר מאירופה לארה"ב ומשם לדרום אמריקה או למקום הכי רחוק והכי שמח על היקום באותה עת - ברזיל!
אך, צווייג לא יכו

ספר חובה לאוהבי צוויג.
אני לא נוטה לכתוב ביקורות ארוכות, מעדיף קצר ולעניין, אך הפעם לא התאפקתי וחרגתי מהרגלי.
ביוגרפיה על חצי השנה האחרונה לחייו של צוויג בברזיל. למעשה הביוגרפיה הזו מקיפה את כל חייו כיוון שעברו עולה לאורך כל הספר בהבזקים של התודעה או בשיחות נוסטלגיה אותם צוויג מנהל עם חבריו בברזיל.

ניכר שהמחבר מושפע עמוקות מכתיבתו של צוויג ובביוגרפיה זו ניסה לדמות את כתיבתו לכתיבת הביוגרפיות

לפני כמה ימים קראתי בה"ארץ" מאמר דעות שכותרתו הייתה:"בין הנשגב להזוי" ולצורך עניין הביקורת אני מוסיפה גם את המילה "ביזוי".


ב-"הנשגב"- אני מתייחסת לספרו של צוויג "העולם של אתמול" שהוא אוטוביוגרפיה שכתב יותר מאשר על עצמו אלא על התקופה ההיסטורית שבה הוא חי.{מפנה לביקורת שלי מ-14 לינואר.} רישומו של הספר עדיין מהדהד בי ולהבנתי גם לימים רבים אחרי,ולכן אני מתייחסת לספר הזה פה למילה -"נשגב".

ב-"ה

נוסטלגיה עצובה

עד כה קראתי שני רומנים ואוסף מסיפוריו של סטפן צווייג הסופר האוסטרי יהודי המצוין. צווייג ניחן ביכולת לספר סיפורים מדויקים בעלי עומק פסיכולוגי ורגשי שסופם כמעט תמיד קשור במוות או טירוף של אחד הדמויות, ונדמה שהרגשה זו שקיננה בו מאז שהחל לכתוב תרמה גם לבסוף כיצד יסיים את חייו.

הספר המרתק הזה מגולל את חודשיו האחרונים לחייו של צווייג לצד רעייתו השנייה שעה שברחו לברזיל מאימת הנאציזם