בעוצמות מוגדרות של מצבים קיומיים, ותוך כדי השתנות בחיים ובהתגשמותם, מממש <mark>גרינברג</mark> את מסע גלותו האוטוסוגסטיבי. הוא פוסע לא רק לקראת גיבוש של נוסח המוטמע על יד שירה מרכזית בזיקה לאדריכלות ולמדעים מדוייקים, אלא בתוך "שבר נוסחה": "וְנַתְוֶה תָּכְנִיּוֹת לְמַלְכוּת הַסָּפֵק./ מִבַּרְזֶל נִבְרְאֶנָּה. מִמִּלָּה. מִמִּסְפָּר./ מִנְּחֹשֶׁת וּדְיוֹ. מֵעֶרְגָּה וּמֵאֵבֶל./ עַל יְסוֹד זִכָּרוֹן שֶׁדָּהָה/ נַצ