ביקורת ספרותית על חותמם של הדברים כולם מאת אליזבת גילברט
ספר מעולה

---

רגע לפני הקמילה

מבית הספר היסודי שלי היה המשך אחד ברור, לתיכון היישובי, שבו הייתי צריך לבחור מגמה ריאלית או הומנית, אז מה אתה נשאלתי, בידיעה שהעולם מתחלק לשניים, לאלו שנחנו בכישרון למדעים, ולאלו שלא, הם הסתפקו בספרות או היסטוריה, לא זה ולא זה השבתי, כמי שבכלל לא התאים לתיכון היישובי, לבסוף בחרתי ללמוד בבית ספר חקלאי, שאפשר לי להתחמק מהתיוג הגורלי, שם התיוג הייה אחר, פלחה, מטעים, שלחין, כמקצעות שדה, אני בחרתי בחירה לא שגרתית, בנוי באמצעותו נגלה לי עולמם הנפלא של הצמחים והפרחים, דרכם אנחנו בוראים נופים של יופי ורוחניות משילובים אין סופיים של, צבעים, וצורות, או ריחות ואפילו של חושניות ארוטית.

מדריך הנוי שלי לימד אותי שמות לטיניים של צמחים, כמו היביסקוס רוזה סינזיס , hibiscus rosa sinensis שעליהם נבחנתי, ובכך נחשפתי למורשת של בוטנאים וגננים, שחיפשו בכול העולם צמחים אקזוטיים, בייתו אותם בחממות, והעניקו להם שמות, חוקרים שהיו במרדף אחרי הקרדיט שנזקף למי שגילה צמח חדש. הצמחיים האלו קוטלגו באמצעות מגדירים, שאותם איירו ציירים מקצועיים, או בוטנאים שידעו לצייר, מצב שיצר נקודות השקה בין המדע לאמנות, שני התחומים חייו בהרמוניה או גם במתיחות שקיימת בין הרוחניות שבאמנות לחוקיות שמכתיב המדע. הם הפכו לשני עולמות שונים במאה ה- 20 , מצב שהפך את העולם למעט נכה, ולנטול הרמוניה רוחנית. כשנתקלתי בספרה של אליזבט גילברט העוסק בעולם הבוטנאים ונושא את השם היפיפה, חותמם של הדברים כולם, שאלתי את עצמי האם מדובר במפגש אינטלקטואלי ורוחני בין שני עולמות, ההומני לריאלי, או האמנות והמדע - ככזה שהוסבר לי בנעורי כבלתי אפשרי ?

אליזבט גילברט, כתבה רומן היסטורי, קצבי שמחייה את המהפכה המדעית במאות ה - 18ו - 19, דרך עולם של הבוטנאים שחקרו את עולם הצמחים. במהלך הרומן, אנו מצטרפים למסע של ג'יימס קוק, על ספינת מפרשים, בה הנרי ויטקאר האנגלי הוא שוליית בוטנאי, שנישלח למסע בו רק החזקים שורדים. בהמשך, הוא נישלח לפרו בכדי לגלות את סוד צמח הצ'ינצ'יאנה ששימש תרופה למלריה, אותו הוא גידל ביאווה ההולנדית, ומשם הוא נדד לפילדלפיה, והפך ליזם וסוחר צמחים עשיר.

דרך הרומן אנחנו מקבלים מושג לראשית התגליות המדעיות החשובות, כמו רעיון הגיאולוגיה, שבאמצעותו הבינו כי העולם נוצר בהתפתחות בת מיליארדי שנים, שהותירה את עקבותיה בסלעי המשקע, התיאוריה הזאת שימשה בסיס לתיאוריית האבולוציה של דרווין, ששנתה את החשיבה המדעית והתנגשה עם התפיסה הדתית. מול התיאוריה המדעית מציגה גילברט את תיאורית הבריאה האלוהית של יעקב בוהם, סנדלר גרמני מהמאה ה - 16, לדבריו האל הצפין סמנים בצמחים המרמזים לייעודם לשיפור האנושות, כמו אגוז מלך המסמל מוח - " החותם של הדברים כולם. " גלברט מתארת באופן נפלא את התשוקה למדע, את מושגי המדע במאה ה - 19, ואת הרעיונות שקדמו לעידן המדע, ניכר כי גילברט ביצעה תחקיר יסודי בהבנת העידן המדעי והתקופה שקדמה לו.

אלמה ויטקאר הבת של הנרי, גמלונית, גבוהה ולא יפה, היא חכמה ורגישה, הקוראת ספרי מדע, ומבצעת עסקים, יש לה כמיהה לאהבה, אך היא לא מוצאת בן זוג, ומתכנסת לתוך עולם המחקר, בו היא עוסקת בטחבים, מיני צמחים בראשיתיים, שצופנים סודות, ונחבאים לכלים, כמו אלמה, כאלו שמחייבים פרויקט חיים, אין בהם תהילה או תמורה כספית, אלמה היא מסוג המדענים העלומים שתורמים למחקרי האבולוציה. במקביל למחקר, באמצעות ספר הזוי על התנסויות מיניות, אלמה חוקרת ומפנטזת את מיניותה, מגלה תשוקות חבויות, בתקופה ויקטוריאנית שהדחיקה כול חשיבה על מין. המפגש שגלברט יצרה בין המיניות המודחקת והמתפרצת לתשוקה למדע הפורץ לאופקים חדשים, הוא מדהים ומרגש בשלמות האנושית שגילברט מבקשת להציג.

בנעורי עבדתי בערוגות השושנים - Rosa, שם נחשפתי לעוצמת השושנה הבשלה, למראה העלים המשתפלים ונופלים, לריחה המשכר והמעורר, המייצג אינסטינקט אנושי למיצוי אהבה אחרונה לפני הקמילה. חייה של אלמה כמעט וחלפו ללא מפגש אינטימי אחד בחייה, ללא אהבה ממומשת, כשהיא כמעט נואשת, היא פוגשת באהבת חייה, את צייר הסחלבים, איזו מטפורה נהדרת, של הסחלב - היפה בפרחים, והרגיש שבהם, לעומתו הטחב נטול היופי והנחבה אל הכלים, אך העמיד בפגעי הטבע. הצייר מייצג עולם רוחני, ואלמה את העולם המדעי רציונאלי. איך תתפתח האהבה הזאת, כהשלמה או כקונפליקט, את התשובה אני משאיר לכם.

מוסר השכל מהספר הוא כמו תיאורית על, הטחב והסחלב השונים, שניהם יחד יוצרים תלות הכרחית, ומייצגים שלמות והרמוניה בטבע. גילברט מציגה שאלה נהדרת, האם בני האדם מייצגים הרמוניה, או מלחמת הישרדות מתמדת כאבולוציה בטבע ?

כמו הטבע המופלא, בו השלמות מתקיימת מיופיו של הסחלב, וממסתוריותו של הטחב, כך סיפרה של אילזבט גילברט, הוא שלמות מופלאה ומרגשת לתיאור האנשות והאנושיות, במאה ה- 19.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על חותמם של הדברים כולם