“זיגפריד לנץ הוא סופר גרמני מעניין בעיניי. קראתי בעבר כמה ספרים שלו ואהבתי אותם. יש בהם בעיניי משהו שהוא גם פואטי! אני מתכוון לכך שלנץ מספר לנו סיפור שהוא מן הסתם מרתק בפני עצמו, אבל הוא גם תמיד לכאורה! ותמיד (כמו בשירה) יש בטקסט הכתוב הרבה מעבר למילים! וכך התחלתי לקרוא בספר הישן הזה של "עם עובד", שחיכה אצלי שנים לתורו... מעניין שמיד בתחילת הסיפור אנו נמצאים בתוך אקשן! המספר בגוף ראשון הוא טוביאס”

“המורה לאנגלית מיכה ישב בשורה הראשונה, ולא הפסיק לבהות בעיניו הפעורות במיס קלר, המורה שלנו לאנגלית, שהייתה בעלת שער קצר ומתולתל, עיניי תכלת ואף סולד וקטן. היא לבשה חצאית קצרה שחשפה את ירכיה, וסריג מהודק לחזה הקטן שלה. ניכר בו שהיה מאוהב, במי שביטאה עדינות, שבריריות ונימוסים אנגליים שהיו ניגוד לתרבות הכפרית הגסה שלנו. הייתה זאת פנטזיית אהבה אומללה שהסבה חוסר נוחות למורה, ולו שיחת הבהרה עם ההנהלה”

“אני מאוד אוהב את זיגפריד לנץ. כל ספריו שקראתי עד כה היו טובים מאוד בעיניי "השיעור בגרמנית" למשל הוא יצירת מופת לדעתי! לכן שמחתי כשנפל לידיי הספר הזה. ואכן לא התאכזבתי. לנץ הוא סופר מיומן שכותב כאן בגוף ראשון את מה שמספר הנס, שהוא בן למשפחה שחיה קרוב (תרתי משמע) למספנה בעיר נמל גרמנית. הוא מספר על ארנה (ARNE) מי שהיה אחיו המאומץ שמת. הוא היה ילד ונער מיוחד ויוצא-דופן הנס היה מבוגר ממנו אבל חל”

“כשאני קורא ספר אני ממש לא מתייחס לעובדה האם הוא ישן או האם הוא חדש. להתיישנות של ספר בעברית יש אפילו ממד נוסף של הלשון שלו. השפה העברית החיה הולכת ומִשְׁתַּנֵּית במשך השנים וכך לעתים מעניין מאוד לקרוא ספר ישן בעברית, דווקא בתרגום "עתיק" כפי שקרה לי בספר הזה. "השיעור בגרמנית" של זיגפריד לנץ מסופריה החשובים של גרמניה של אחרי המלחמה, תורגם ע"י המתרגם חיים איזק (הספר יצא בארץ ב-1978) לעברית מאוד גבוה”

“זיגפריד לנץ הוא סופר גרמני מעניין בעיניי. קראתי בעבר כמה ספרים שלו ואהבתי אותם. יש בהם בעיניי משהו שהוא גם פואטי! אני מתכוון לכך שלנץ מספר לנו סיפור שהוא מן הסתם מרתק בפני עצמו, אבל הוא גם תמיד לכאורה! ותמיד (כמו בשירה) יש בטקסט הכתוב הרבה מעבר למילים! וכך התחלתי לקרוא בספר הישן הזה של "עם עובד", שחיכה אצלי שנים לתורו... מעניין שמיד בתחילת הסיפור אנו נמצאים בתוך אקשן! המספר בגוף ראשון הוא טוביאס”

“המורה לאנגלית מיכה ישב בשורה הראשונה, ולא הפסיק לבהות בעיניו הפעורות במיס קלר, המורה שלנו לאנגלית, שהייתה בעלת שער קצר ומתולתל, עיניי תכלת ואף סולד וקטן. היא לבשה חצאית קצרה שחשפה את ירכיה, וסריג מהודק לחזה הקטן שלה. ניכר בו שהיה מאוהב, במי שביטאה עדינות, שבריריות ונימוסים אנגליים שהיו ניגוד לתרבות הכפרית הגסה שלנו. הייתה זאת פנטזיית אהבה אומללה שהסבה חוסר נוחות למורה, ולו שיחת הבהרה עם ההנהלה”

“אני מאוד אוהב את זיגפריד לנץ. כל ספריו שקראתי עד כה היו טובים מאוד בעיניי "השיעור בגרמנית" למשל הוא יצירת מופת לדעתי! לכן שמחתי כשנפל לידיי הספר הזה. ואכן לא התאכזבתי. לנץ הוא סופר מיומן שכותב כאן בגוף ראשון את מה שמספר הנס, שהוא בן למשפחה שחיה קרוב (תרתי משמע) למספנה בעיר נמל גרמנית. הוא מספר על ארנה (ARNE) מי שהיה אחיו המאומץ שמת. הוא היה ילד ונער מיוחד ויוצא-דופן הנס היה מבוגר ממנו אבל חל”

“כשאני קורא ספר אני ממש לא מתייחס לעובדה האם הוא ישן או האם הוא חדש. להתיישנות של ספר בעברית יש אפילו ממד נוסף של הלשון שלו. השפה העברית החיה הולכת ומִשְׁתַּנֵּית במשך השנים וכך לעתים מעניין מאוד לקרוא ספר ישן בעברית, דווקא בתרגום "עתיק" כפי שקרה לי בספר הזה. "השיעור בגרמנית" של זיגפריד לנץ מסופריה החשובים של גרמניה של אחרי המלחמה, תורגם ע"י המתרגם חיים איזק (הספר יצא בארץ ב-1978) לעברית מאוד גבוה”