ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 18 באפריל, 2015
ע"י דן סתיו
ע"י דן סתיו
"הדמיוני אינו רפובליקה בפני עצמה, אין הוא קיים בנפרד מן המציאות, הוא חלק ממנה. הוא משתרע על פני הכל....אי אפשר לזהות את המציאותי טוב יותר מאשר בהוכחה באמצעות הדמיוני...מה שאנחנו מנסים לעשות באמצעות הפנטסיה הוא למצוא את הדגמים המוגבלים אשר בתוכה מתמצית המציאות". דברים אלה נאמרים במהלך ויכוח בין שלושה סופרים בסיפור הקצר "פנטסיה", הטוב ביותר לטעמי, באסופת הסיפור הקצרים שבקובץ זה.
יש מעט מאד מהפנטסיה בקובץ סיפור זה, והרבה מאד מהמציאות, המציאות האפורה, הלא זוהרת במיוחד של היומיום. האם אין אנו נסים מפניה כשאנו מנסים למצוא מקלט בספרים, שגם המציאותי ביותר שביניהם הוא, במובנים לא מעטים, בבחינת פנטסיה בהשוואה למציאות שאנו מכירים?
אסופת סיפורים קצרה זו, 13 סיפורים בסך הכל שנכתבו בין השנים 1966-1974, כוללת סיפורים שונים שבכולם מופיעה המציאות האפורה, מתוארת לפרטי פרטים, אמנם ביד אמן, אבל עדיין המציאות של האיש "הקטן". בחלקם משלב זיגפריד לנץ סיפור בתוך סיפור, האחד ארצי והשני בדיוני (כסות עיניים), לפעמים תכניה של תמונה קמים לחיים (איינשטיין חוצה את האלבה ליד המבורג), או הסיפור נפרס בפני הקורא באמצעות הקרנת שיקופיות (18 שיקופיות) ולעיתים המציאות מתוארת מזויות שונות על ידי נוכחים שונים (הנבחרת, חוקי הנפילה).
כמו בכל אסופת סיפורים, סיפורים אלה שונים באיכויותיהם, לפחות להתרשמותי. משום מה הסיפורים הפחות מרשימים פותחים את האסופה (הבחינה, ותקרית הגבול) מה שמעלה, בעיני, תהיות לגבי השיקולים שעמדו בעיניו של העורך האסופה בבחירת סדר הופעת הסיפורים.
בתחילה, עם סיום הקריאה של כל אחד מהסיפורים, הרמתי את ראשי מהספר בתהיה כלפי הסופר: and your point is….? אבל הסכנתי עם הסגנון ועם העדר "פואנטה" בסיפורים. הרי זו המציאות. האין זאת? האם כל אירוע מחיינו מסתיים בסימן קריאה הנראה למרחקים? וכל תקופה בלקח שיעצב את שארית חיינו? לא בדיוק. כך היא גם אסופה זו – פיסות חיים, אנשים, זמן והמפגש ביניהם.
השורה התחתונה: הסיפורים כתובים היטב, אך לא תמיד מעניינים. לא בזבוז זמן אך גם לא ספר שאי-אפשר בלעדיו.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
אוקי
שבוע טוב גם לך ושוב תודה!
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
דן, כן, זו הייתה הכוונה שלי. לא הבהרתי נכון את עצמי.
בכל אופן, ביקורת יפה.. שבוע טוב !
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
לי יניני
תודה רבה על דבריך. מקווה שתמצאי את הספר ותהני מקריאתו.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
yaelhar
תודה על דבריך. אני לא יודע האם החכמה בדיעבד היא טובה או מתסכלת: נראה לי שקצת היה קשה לחיות חיים כאשר בכל רגע אתה עמל למצוא סימן קריאה המסתתר בין מרכיבי אותה מציאות.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
אוקי
תודה על דבריך. האפור אינו קשור לחגיגות לאומיות/חברתיות אלה או אחרות. הסיפורים הללו נכתבו על רקע מסוים של מקום וזמן. גרמניה של שנות ה-60' וה-70' היא בעצם שתי גרמניות: הרפובליקה הדמוקרטית והרפובליקה הדמוקרטית העממית. אבל לנץ משתמש בנתונים אלה רק כמסגרת בתוכה פועלים הגיבורים שלו וחיים את חייהם האפורים.
|
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מעולה. אתה בהחלט צודק! אחפש אותו בספריה. דן נהניתי לקרוא את שכתבת כאן.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת טובה ומעוררת מחשבה.
אני חושבת שאתה צודק: בכל ספר שנקרא ננסה למצוא "מציאות אחרת" מזו שאנחנו מכירים. ואתה גם צודק בזה שהמציאות אינה מציבה בפנינו סימן קריאה בזמן התרחשותה. את סימני הקריאה האלה נוכל למצוא לפעמים רק בדיעבד, לפעמים מאוחר משנוכל להפיק מהם תועלת.
|
|
|
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
פני סצינות הסיפור, כפי שאתה מתאר אותן, כפני סצינות חיי שגרת היומיום,
צבועים במגוון גוונים שמורכב בעיקר משלל של אפורים. הלא כן? ועוד בשנים 1966-73 (לא בישראל שבדיוק חגגה כמה ניצחונות ונשמה אופוריה) כי אם בגרמניה... (או גם בארה"ב..?) יפה כתבת..
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
