המורה לאנגלית
מיכה ישב בשורה הראשונה, ולא הפסיק לבהות בעיניו הפעורות במיס קלר, המורה שלנו לאנגלית, שהייתה בעלת שער קצר ומתולתל, עיניי תכלת ואף סולד וקטן. היא לבשה חצאית קצרה שחשפה את ירכיה, וסריג מהודק לחזה הקטן שלה. ניכר בו שהיה מאוהב, במי שביטאה עדינות, שבריריות ונימוסים אנגליים שהיו ניגוד לתרבות הכפרית הגסה שלנו. הייתה זאת פנטזיית אהבה אומללה שהסבה חוסר נוחות למורה, ולו שיחת הבהרה עם ההנהלה. לא עבר זמן רב ומיכה הורחק לצמיתות מבית הספר. ההתעקשות הזאת לבהות במורה, לבטח שיקפה אצלו בעיות עמוקות יותר.
זיגפריד לנץ, מתאר בנובלה שלו דקה דומייה, מצב דומה, אהבה בין כריסטיאן תלמיד כיתה יב, לסטלה מורתו לאנגלית, מצב אסור הנתפס כהפרת טאבו. אך לנץ הצליח בהדרגה להפוך את גישתי השלילית, לאמפטיה אותה חשתי לכריסטיאן ולסטלה. לנץ לא שופט את גיבורי העלילה, על בסיס תפיסה חברתית קיימת, אלא מציב בפנינו דילמות מוסריות ואנושיות ונותן לנו להחליט.
בפתיחת הנובלה מתקיים לסטלה, המורה היפה והנערצת, טקס אזכרה בגימנסיה לסינג, בו היא לימדה. תמונתה עטופה בסרט שחור, וברקע מקהלת בית ספר שרה מזמור נוצרי. אנחנו יודעים שסטלה מתה בתאונת סירה, המותירה אותנו ללא תושבות. האם לתאונה סיבה הקשורה לרומן האסור, ומה היה בין כריסטיאן הנוכח בטקס לסטלה שדמותה חידתית ולא מפוענחת?.
מטקס הזיכרון הפותח את הנובלה, העלילה נעה בקפיצות זמן לאחור וקדימה, לזיכרון מפגשם של כריסטיאן וסטלה בחופשת הקיץ וחזרה לרגעי האזכרה. מבנה היוצר חוסר סדר, כביטוי לכאב ובלבול בהם נתון כריסטיאן, עם מותה הפתאומי של סטלה אהובתו.
הרגשתי שותף לווידויו של כריסטיאן, שסיפר לי בקולו האישי על סוד אהבתו הראשונה, התבגרותו הכואבת ומות סטלה אהובתו. שלוש חוויות משמעותיות מהן בנויה הנובלה הרגישה. האם לאהבת כריסטיאן וסטלה, סוף ידוע מראש, כסיפור אהבה לא אפשרי? האם קיום החטא באהבתם, על פי ערכי המוסר הנוצרי, יוביל בהכרח לעונש? שואל לנץ, ומבקש מאתנו להרהר ולערער בתשובות.
חופים אירופים צפוניים, מעוררים בי געגועים, לקיץ חושני המבציע מחורף סגרירי. כך חשתי בתיאוריו של לנץ את חופי הים בעיריית נופש קטנה, בים הבלטי, בה מתרחשת אהבת קיץ. השמש מלטפת באורה נערים ונערות מתבגרים המשתעשעים במים, אווירה מעוררת תשוקות המקרבות בין סטלה לכריסטיאן, קרבה המגששת את עצמה בהיסוס, בתנועות קטנות, בנגיעות מקריות, נבוכות ומרומזות, המעוררות השתאות, המשאירות את הרומן בתחום התום.
מים ושמיים, הם רקע נפלא לרומן, ויסוד למטפורות וטקסים יפיפיים המתקיימים בין סטלה לכריסטיאן, היוצרים עומק רגשי, וחיבור של מיתוסים עתיקים למודרניות. לים מצבים משתנים הנעים בין רוגע לסערה, כבני האדם. סטלה בלטינית היא כוכב, כמו הספינה בשם כוכב הצפון בה היא לבסוף תמצא את מותה, ככוכבים שתפקידם להדריך ולהראות את הדרך לספנים הטועים והמגששים בחשכה. האם סטלה היא המדריכה והחונכת של כריסטיאן? כריסטיאן ממשפחת ספנים, העוסקת בבניית מזחים, סכרים המגינים בפני הגלים. האם הסכרים משולים, למחסומים חברתיים אותם מצבים כהגנה מול סערות וכוחות ההרס האנושיים? סטלה היא שחיינית מיומנת השוחה בחינניות. לנץ מציג אותה כנימפה העולה מהמים כפנטזיה, כדמות מיתולוגית. האם היא עולה לרגע מבין הגלים, בכדי לגאול את כריסטיאן, ואחר כך היא תשוב לגלים, ותעלם בהם לנצח? האם סטלה וכריסטיאן, נוטשים מעגן בטוח, מפליגים לאוקיינוס סוער, ללא כוכב צפון, מגששים באפלה, נסחפים וחוצים גבולות, ממשים בכך תשוקות סוערות ואפלות ופנטזיית נעורים תמימה שלרגע הופכת לממשות, אך מובילה אותם בהמשך להתפכחות ואובדן ידוע מראש?
דקה דומייה, הוא סיפור רגיש על אהבת נער לאישה בוגרת, על החלומות והתקוות שהיא מעוררת, לעומת חוסר התוחלת וחוסר הלגיטימיות שלה בחברה, בכך היא מאוימת מהרגע הראשון. היא שברירית כאגדה יפה ופנטזיית נעורים תמימה שעוד רגע תוכרע על ידי המציאות.
דקה דומייה של לנץ, חיבר אותי לרגעים מפעמים ונשכחים מעברי, דרך סיפור אהבה המסופר בעדינות וברמיזות. סיפור אהבה קסום שעטף אותי בתוגה זמן רב לאחר שסיימתי את הספר.
