תומאס מאן

תומאס מאן

סופר

תומאס מאן (Thomas Mann) נולד ב- 6 ביוני 1875 למשפחה עשירה ורמת-יחס של סוחרי-תבואה בעיר ליבֶּק שבצפון-גרמניה, משסיים את לימודיו בגימנסיה עקר למינכן, שם החל לפרסם רשימות ומאמרים בכתב-העת "המאה העשרים" שבעריכת אחיו הבכור, הסופר היינריך מאן. את השנים 1898-1896 עשה באיטליה - ברומא ובפלֶסטרינה - שם החל לכתוב את הרומן הראשון שלו, בית בודנברוק. בשנת 1905 נשא תומאס מאן לאשה את קתרינה (קטיה) לבית פרינגסהיים - משפחה עשירה ומכובדת של יהודים מומרים. בני הזוג בנו להם בית גדול במינכן ונולדו להם שלושה בנים ושלוש בנות. ב- 1929 זכה תומאס מאן בפרס נובל לספרות.

ב- 1938 היגר עם משפחתו מגרמניה, מתוך התנגדות לשלטון הנאצי, והתישב בקליפורניה שבארצות-הברית. ב- 1942 אף שידר ברדיו סידרה של נאומים אנטי- נאציים לתושבי גרמניה. ב- 1952 חזר לאירופה, אך סירב לשוב למולדתו וקבע את מגוריו בשוייץ. עם-זאת, תומאס מאן ביקר בגרמניה מדי שנה. מת בציריך ב- 12 באוגוסט 1955.

רבים מספריו של תומאס מאן תורגמו לעברית, ביניהם הרומנים "הר הקסמים", "לוטה בויימאר", "הנבחר", "פליקס קרול" והטרילוגיה "יוסף ואחיו", וכן תורגמו הסיפורים "טריס-טאן", "אדון פרידמן הקטן", "מוות בונציה" ו"טוניו קרגר".


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (218):
לקנות, ק - 2011, ספרות -תרגום, מתכננת לקרוא, ספרי קריאה, זוכי פרס נובל לספרות, סופרים גרמנים, ספרים שאני מתכנן לקרוא, טרם הספיקותי :(, מתכוון לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרוא, הספרים שלי, רשימה ספרים שקראתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים שאני עתיד לקרוא, על המדף וממתין, Wishlist - רומאן, רוצה לקרוא, רוצה לקרוא, עוד ...
» ספרים של תומאס מאן שנקראים עכשיו:

יוסף ואחיו - סט מלא בשלושה כרכים
תומאס מאן
1.
``וכך, במהומה, בדימדומים, בגשם, הוא נעלם מנגד עיניו. חיה בטוב, הנס קסטורפ, בן אונים לחיים, בן לבב נאמן! תם ונשלם סיפורך. סיפרנו אותו עד הסוף; הוא לא היה קצר ולא היה ארוך, הוא היה סיפור הרמטי. סיפרנו אותו למען עצמו, לא למענך, כי הרי אתה צנוע היית. שלום עליך - - - אם תחיה ואם שם אחריתך! סיכוייך אינם טובים; אותו תענוג מחולות, שאליו נגררת, יימשך עוד כמה שנים קטנות, עמוסות חטא, ולא היינו נכונים לערוב במחיר גבוה לשובך בשלום. - - - הרפתקאות בשר ורוח, שהעלו אפ פשטותך לדרגה גבוהה, הן יקיימוך ברוח עד מעבר לזמן אשר אתה כבשר-ודם, ספק אם תוכל להגיע אליו. הגיעו בחייך רגעים, בהם צמח לך, מתוך המוות ופריצות הגדר הגופנית חלום-אהבה מלא-חזון ורב-ממשל. האמנם תעלה פעם גם מקרב חג-המוות העולמי הזה, מתוך אש-קדחת זדונית זו, שהציתה מסביב את רקיע הערב המוריד גשמים, האם תעלה ותבוא פעם גם מכאן האהבה?``...

2.
3.
תעודה תרבותית בלתי שכיחה, עמוקה, מושכת ומסעירה. סיפור חייו של מלחין גרמני מפי חברו, הומאניסט גרמני. זהו חומר היצירה. אגדת פאוסט, המגוללת את פרשת חייו הנפלאים והנוראים של ד"ר פאוסט, אשר מכר את נשמתו לשטן כדי לזכות באושר ובנעורים נצחיים, היא בסיס היצירה. המוסיקה היא צורת היצירה. הספר כתוב בהתאם לכללים מבניים של קומפוזיציה מוסיקאלית, והמוסיקה של המלחין לברקין מספקת את הממד המהותי של היצירה. הרומן כולו טעון במתח שבין המרכיבים הקוטביים ביצירתו ובאישיותו של תומס מאן - השאיפה לתבונה ולסדר רציונליים מצד אחד, והמשיכה למעמקי האירציונלי מצד אחר. התמודדות בין עולם ההומאנית לבין כוחות תהומיים בלתי נשלטים. אדריאן לברקין הוא התגלמותו המודרנית של פאוסט, על כל החיוב והשלילה שבטיפוס. 24 שנים של יצירה גאונית מכר השטן לאדריאן לברקין. ברית גורלית בין הספירה האנושית הגאונית לבין הדמוני, המתנגד לתבונה. אין כמעט טפח אחד ביצירה הזו שאיננו צופן בקרבו משמעויות נוספות, סמלים והתייחסויות לעניינים אחרים. תומס מאן, הגולה בארה"ב, משתמש במיתוס גרמני טיפוסי ביותר, כדי לערוך חשבון נוקב עם תולדות עמו, עם רוח התרבות הגרמנית ועם התרבות המערבית בכלל....

4.
רומן רחב - יריעה, המגולל את קורותיהם של ארבעה דורות לבית בודנברוק - משפחה של סותרים עשירים ורמי - יחש בגרמניה של המאה התשע - עשרה. פרשת שקיעתה האטית של המשפחה נהפכת בידיו של תומאס מאן לפרשת שקיעתו של עולם שלם - גסיסתה של הנפש האירופית, שדווקא משעה שהגיעה אל פסגת העידן הרוחני איבדה את רצון החיים. תרגומה של נילי מירסקי לספרו הנודע של אחד מגדולי הסופרים במאה העשרים....

5.
גוסטאב פון אשנבאך, סופר המקדיש את חייו, בעבודת-פרך יומיומית, מתוך משמעת שאין חמורה ממנה, לכתיבתו הסוגדת ליופי, נתקף יום אחד, בערוב ימיו, איזה תסיסה סוחפת, תחושה של להט נעורים עורגים אל המרחק – וכך הוא מוצא עצמו מתגלגל לוונציה. בבית-המלון נתקל מבטו בנער פולני כליל-יופי, ופרץ התשוקה אליו משחרר באיש המסוגף והנזירי נחשול נפשי שלוח-רסן, המתגלגל עד לשיא הבלתי-נמנע והבלתי-נשכח של הנובלה. ...

6.
7.
``טוניו קרגר``, מסיפוריו המוקדמים של תומאס מאן, נשאר עד סוף ימיו הסיפור הקרוב לבו יותר מכולם, ולא קשה להבין מדוע: כל המוטיבים המרכזיים של יצירתו כמו נתמצו מראש בסיפור הזה, בצורה הפשוטה ואף התמימה משהו של הסופר המתחיל, המגשש עדיין את דרכו. הקונפליקט ש``טוניו קרגר`` בנוי סביבו, המתח בין שני סוגי הוויה אנושית - ה``אמן``, המייצג את הרפלקסיה האינטלקטואלית, את האסתטיציזם המיוסר, המקולל, המנותק מן החיים, והיפוכו של זה, ה``בורגני``, איש המעשה והחוויה הבלתי-אמצעית, החי את החיים כפשוטם וכנתינתם, בלי לדרוש במופלא ממנו - את הקונפליקט הזה ושלל הנגזרים ממנו (המוסרי מול האסתטי, הרציונאלי מול האירציונא-לי, ה``בריא`` מול ה``חולה``, האפוליני מול הדיוניסי, ההומאני מול הברבארי) אפשר למצוא בגלגולים שונים לאורך כל יצירתו של תומאס מאן, עד ליצירותיו האחרונות, `ד``ר פאוסטוס` ו`פליקס קרול` ועד בכלל. ``מוות בוונציה`` נראה במבט ראשון כמין פיתוח משוכלל ומורכב יותר של הפרובלמטיקה הקרגרית. אך לאמיתו של דבר יש בו הרבה יותר מזה. בזיקנתו ראה תומאס מאן ב``מוות בוונציה`` כמין יצירה נבואית - ולא בכדי, שכן הסיפור הזה, שנכתב ב1911-, חושף בצורה מדהימה את הזיקה הסמויה והרת-האסון שבין ההוויה האסתטית לבין הברבאריות, זיקה שנתגלתה לימים כמאפיין מובהק של הפאשיזם. הסגידה ליופי, שהסופר אשנבאך מקדיש לה את חייו בעבודת-פרך יומיומית, מתוך משמסת שאין חמורה ממנה, סגידה זו מתגלגלת בערוב ימיו בפרץ תשוקה הומוארוטית לנער היפהפה טאדז`ו, תשוקה המשחררת באיש המסוגף והנזירי נחשול אימתני של כוחות דמוניים, החוגגים את נצחונם הגדול בבכננאליה הפרועה הנגלית לו בחלומו - התפרצות מהממת של השתלהבות-יצרים ברבארית, שלוחת-רסן, שרוחו של ניטשה מרחפת מעליה. ``מאריו והקוסם`` נכתב מלכתחילה כניסיון מכוון ומודע להתחקות על טבעו של הפאשיזם ולחשוף את המנגנונים הפסיכולוגיים ואת יסודות היפנוזת-ההמונים העומדים ביסודו. השילוב בין הרובד האידיאי-האלגורי לבין המציאות הקונקרטית המעוצבת בסיפור הזה - שילוב שסופרים רבים חתרו אליו וסופרים רבים נכשלו בו - - הוא פיסגה של הישג אמנותי. ומעניין שכבר ב1930-, עוד לפני שנתגלה הפאשיזם (שלא לדבר על הנאציזם) במלוא פלצותו, מרמז כאן תומאס מאן שאין דרך להיאבק בו ולנצחו אלא באמצעות המאבק האלים. הסיפור הקטן ``לואיזכן``, שנכתב כבר ב1897-, עשוי להיקרא בדיעבד כמין סקיצה מוקדמת ל``מאריו והקוסם``. שני הסיפורים דומים מאוד במיבנה-העומק שלהם, אך ב``לואיזכן``, שלא כב``מאריו והקוסם``, אנו חוזרים ומוצאים את הזיקה הטמירה שבין האסתטיציזם לברבאריות, מוטיב הלובש כאן צורה גרוטסקית מגוחכת ומרושעת להפליא. בעצם זהו סיפור על רצח באמצעות המוסיקה, והניתוח המוסיקולוגי המדוקדק של האקורדים והמעברים מסולם מוסיקלי אחד למישנהו, המופיע בטקסט בעצם הרגע הנורא של ה``רצח``, הוא מופת של אירוניה שאפילו תומאס מאן לא יצר שכמותו אלא ברגעים נדירים של חסד. ...

8.
9.
10.
11.
12.
חמש־עשרה שנה רקם תומאס מאן את הרומאן המונומנטאלי שלו ,"יוסף ואחיו". מה שהעסיק את הסופר הגדול בספר זה, הרי הוא היסוד התמיד אנושי, המתגלה ונעלם וחוזר ומתגלה בהיסטוריה האנושיים אפילו זו הרחוקה ביותר, הנעלמה אי־שם במעמקי העבר - במיתוס. בתקופה מזועזעת, אכולת איבה גזעית ויצרים? - תקופת השתלטות הנאציזם בגרמניה - פנה הסופר הדגול אל מיתוס העם היהודי ושאב ממנו, מאגדותיו וממידרשיו, הומר ליצירתו הגדולה, המוארת באור בינה ואהבת-האדם, והראה בה בדמותו של יוסף את צמיחתו של האני האנושי מתוך ערפילי דורות מן האגוצנטריזם אל הקולקטיביות: דרך-החיים של יוסף - מראיית עצמו בלבד, מן האהבה־לעצמו בלבד, אל יוסף המשביר, המציל שבטים ועמים מרעב. הספר פותח במסה מזהירה, שהיא מעין מסע אל מעבי העבר, אל חידות עמקי-הדורות. המסה משמשת פרולוג לספר ועם זאת מהווה שלמות לעצמה. הקורא שיקרא תחילה את עלילת הרומאן, הנפתחת עם "סיפורי יעקב", וישוב ויקרא את פרקי הפתיחה לאחר סיום הרומאן, ייטיב לרדת לעומקה של המסה....

13.
הוד מעלתו הנסיך קלאוס היינריך האמין בכל מאודו שמילוי תפקידיו בדוכסות כרוך במשמעת ובהקרבה עצמית ללא כל פשרה. כל זאת - עד שפגש באקראי בעלמה ספולמן: צעירה עתירת נכסים, בעלת אופי אקזוטי ודעות ליברליות ובעיקר - מנוסה לאין שיעור מהנסיך בהילכות עולם. הנסיך, המחזר אחריה בדרכו האצילית והלא שגרתית, מגלה בתוך עצמו אישיות אחרת, לא מוכרת לו. הוא לומד להכיר דרך חיים אמיתית משידע בעבר ומהי משמעותה העמוקה של החובה. הוד מלכות הוא מן הרומאנים המרתקים ביותר של תומס מאן. לפנינו תיאור מדוקדק של דמות הנסיך וברקע - תיאורי חברה המצויה בשפל וחנוקה בדעות קדומות - עד שלפתע היא מתעוררת לחיים עם חדירת השפעות חדשות ורעננות של התקופה המודרנית....

14.
הקורא המכיר את כתביו של תומאס מאן יופתע מן הסתם לגלות, שבניגוד לכובד-הראש המאפיין בדרך כלל את יצירתו, "פליקס קרול: וידוייו של מאחז-עיניים" הוא רומאן קומי, וליתר דיוק פארודי. מאן מטפל כאן על-דרך ההומור בסוגיה שהעסיקה אותו כל ימיו: המתח הטרגי בין החיים (או השגרה הבורגנית המהוגנת) מכאן, לבין האמנות והכמיהה ליופי (המתנערת בהכרח מכל מהוגנות) מכאן – סוגיה נפתלת שהורתה ולידתה ברומנטיקה הגרמנית, ולהתמודדות עמהּ הקדיש הסופר את מיטב אונו וכישרונו. "פליקס קרול", שהוא הרומאן האחרון שיצא מתחת ידיו, הוא מבחינה ידועה גולת-הכותרת של פועלו הספרותי, ולוּ משום שכל מה שהוצג כקונפליקט טרגי ביצירות שכתב עד כה, החל ב"מוות בוונציה" וכלה ב"דוקטור פאוסטוס", נהפך כאן לקומדיה קלילה ומשעשעת להפליא. יתרה מזו, מאן לא הסתפק בפארודיה על הרומנטיקה לבדה: עצם השימוש במילה "וידויים" בשם הספר הוא רמז ברור למסורת עתיקה ומפוארת, שבראשה הווידויים של אוגוסטינוס ושל ז'אן-ז'אק רוסו – והלוא "וידוייו" של מאחז-העיניים הם בגדר סטירת-לחי מצלצלת לָרצינות, לכֵּנוּת ולכובד-הראש שספרות הווידויים חדורה בהם מעצם טבעה. פליקס, כמוהו כאמן הרומנטי, מתמרד בשם החירות והיופי נגד תפלותם המשמימה, רצופת המגבלות, של החיים בעולם הזה. כמוהו כאמן הרומנטי, כל הווייתו טבועה בחותם הבדידות והחטא. תפיסת הספֵירה האסתטית כפי שהוא מציג אותה ב"וידוייו" עומדת בסימן הוצאתו של האמן אל מחוץ לתחום החיים, אל מעֵבר לטבעי ומעל לאנושי; דוגמא מובהקת לכך ימצא הקורא בקטע היפהפה המתאר את אמנותה של לוליינית-הטרפז אַנדרוֹמָכֶה (ולא בכדי מיוצגת כאן האמנות על-ידי הקרקס דווקא!). תפיסת-האמנות הטרגית-הרואית של הרומנטיקה הגרמנית מתגלגלת כאן בפארודיה פרועה למדי. פליקס אינו אמן, וגם אין לו שום יומרה ליצור אמנות כלשהי. הוא פשוט נוטל את עצמו ואת חייו ועושה מהם יצירת-אמנות גדולה אחת, מִשחק בלתי פוסק בתחפושות, בחילופי-תפקידים, במעשי-מרמה ואף בפשעים למיניהם: בכל מקום שהוא מופיע נהפך העולם לבימת-תיאטרון, ופליקס עצמו לשחקן-וירטואוז, שכל מעשיו הם התגלמות של אסתטיציזם רדיקאלי, דהיינו מרוקן לחלוטין מערכים מוסריים, אך מלוטש בידיו בקפדנות ובחומרה עילאית. ובמילים אחרות: כל דבר שפליקס עושה, לרבות מעשי זיוף וגניבה, הוא בעצם בחזקת אמנות, שכן בכל פעולה מפעולותיו מתגשם ניצחונו של הרצון, כלומר ניצחונה של הרוח על החומר – ופליקס עצמו מדגיש זאת חזור והדגש; כוח-הדמיון, השאיפה לחירות מוחלטת ויצר-המשחק – אלו מצליחים להכניע שוב ושוב, לשמחת לב הקורא, את עריצותה הדכאנית של המציאות....

15.
16.
17.
18.
19.
20.
21.
22.
23.
24.
25.
26.

הרומן "פליקס קרול וידוייו של מאחז-עיניים" נכתב בין השנים 1911-1909,ו 1955-1954 ופורסם לאחר מות הסופר תומאס מאן. העלילה מתרכזת בדמותו של פליקס ("המא... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
סוף סוף נגמר. כנגד ארבעה דורות דיבר תומאס מאן ומזל שלא כנגד עשרה, מה שהיה מכפיל את נפחו של הספר פי שתיים וחצי ומעלה בריבוע את חוסר הסבלנות ש... המשך לקרוא
25 אהבו · אהבתי · הגב
רומן מרתק מתאר לך בפרטי פרטים את החיים בצפון גרמניה במאה ה-19 עד לרמה של תאורת הרחוב (המוארת בפנסי נפט תלויים על שרשראות) תלבושות, כלים שימו... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
אבוי, תומאס וטוני, ושאר הדמויות הטרגיות, והשקיעה האיטית הזאת שאין בידך מאום לעשות כדי למנוע אותה. את הספר הזה התחלתי לקרוא בקיץ לפני שנתי... המשך לקרוא
14 אהבו · אהבתי · הגב
על תומאס מאן ועל דרך כתיבתו המושלמת, תאור הארועים בדקדקנות, כך גם הרחובות הגנים והבתים, ובניית הדמויות בצורה מעמיקה ומלאה, אני יכולה רק לה... המשך לקרוא
22 אהבו · אהבתי · הגב
הספר לא תפס אותי. נאבקתי להישאר מרוכז אך מצאתי את עצמי מרחף במקומות אחרים, בקיצור שעמם אותי. ההרגשה היא כי הסופר מנסה להראות כמה ידע ועומ... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ