חמש־עשרה שנה רקם תומאס מאן את הרומאן המונומנטאלי שלו ,"יוסף ואחיו". מה שהעסיק את הסופר הגדול בספר זה, הרי הוא היסוד התמיד אנושי, המתגלה ונעלם וחוזר ומתגלה בהיסטוריה האנושיים אפילו זו הרחוקה ביותר, הנעלמה אי־שם במעמקי העבר - במיתוס.

בתקופה מזועזעת, אכולת איבה גזעית ויצרים? - תקופת השתלטות הנאציזם בגרמניה - פנה הסופר הדגול אל מיתוס העם היהודי ושאב ממנו, מאגדותיו וממידרשיו, הומר ליצירתו הגדולה, המוארת באור בינה ואהבת-האדם, והראה בה בדמותו של יוסף את צמיחתו של האני האנושי מתוך ערפילי דורות מן האגוצנטריזם אל הקולקטיביות: דרך-החיים של יוסף - מראיית עצמו בלבד, מן האהבה־לעצמו בלבד, אל יוסף המשביר, המציל שבטים ועמים מרעב. הספר פותח במסה מזהירה, שהיא מעין מסע אל מעבי העבר, אל חידות עמקי-הדורות. המסה משמשת פרולוג לספר ועם זאת מהווה שלמות לעצמה. הקורא שיקרא תחילה את עלילת הרומאן, הנפתחת עם "סיפורי יעקב", וישוב ויקרא את פרקי הפתיחה לאחר סיום הרומאן, ייטיב לרדת לעומקה של המסה.

תומאס מאן

תומאס מאן (Thomas Mann) נולד ב- 6 ביוני 1875 למשפחה עשירה ורמת-יחס של סוחרי-תבואה בעיר ליבֶּק שבצפון-גרמניה, משסיים את לימודיו בגימנסיה עקר למינכן, שם החל לפרסם רשימות ומאמרים בכתב-העת "המאה העשרים" שבעריכת אחיו הבכור, הסופר היינריך מאן. את השנים 1898-1896 עשה באיטליה - ברומא ובפלֶסטרינה - ש... המשך לקרוא

שם הספר
הוד מלכות
מוות בוונציה - הספריה הקטנה #
בֵּית בּוּדֶנבּרוֹק (שני כרכים בספר אחד)
הנבחר
יוסף ואחיו [מחודש, 3 כרכים]