נערה בת ארבע עשרה שולחת מכתב לאביה. זה המכתב השני שהיא שולחת ולא נענית.

"זוכרת שכתבתי את ליבי ושלא השבת לי אותו, לא בנייר, לא בעל פה, לא בחיבוק-לא חיבקת מעולם. ידיי לא יודעות חבק עד היום." (עמ' 9)

ואותה ילדה, שלא קיבלה לא מענה, ולא התייחסות מאביה, גזרה על עצמה שתיקה. ולא התקיים ביניהם שיח במשך שנים.
ידוע שמילים יכולות להצליף, להכאיב, ולהשאיר צלקת בלב. אבל שתיקה יכולה להרוג, וכל פעם מחדש.

ספר נועז זה מתאר מערכת יחסים קשה ומורכבת בן בת לאביה.
היא כותבת לו הוא לא עונה.
היא סובלת ממנו מיחסו הקשה כלפיה וכלפי אחיה. האב עובד כסוהר בכלא. כל יום הוא נוסע לעבודה קשה אשר הופכת אותו לקפדן ונוקשה. הוא אינו מראה סימני חיבה, לא לאשתו ולא לילדיו. כאשר הוא מגיע מהעבודה הביתה הבת נדרכת נכנסת למתח ומחכה שתגדל ותצא מהבית.
כאשר התחלתי לקרוא את הספר לקח לי זמן להיכנס לעלילה, אך מרגע שהתקדמתי בסיפור

כתיבה מעולה, כזו שהיא לא רק נוגעת אלא ממש חודרת ולוחצת ומסובבת את כל הבפנים. <mark>לבנה מושון</mark> מחיה כאן את תמר, סטודנטית לעבודה סוציאלית, שנולדה עם 3 אצבעות ביד אחת ושאלה קיומית- האם אפשר באמת לאהוב אותה? החיים מזמנים לה אתגרים וצמתים בהם השאלה חוזרת ונשאלת. היא נוכחת, צובעת ומעצבת את יחסיה עם הוריה, חברותיה, מטופליה, בני זוגה, העכבר בביתה ויותר מהכל יחסיה שלה עם עצמה.

העלילה מתחילה בכך שתמר מביאה את

רציתי לקרוא את הספר הזה כי התלהבתי מהקונספט של הצמחים. אני מאוד אוהבת צמחים, ובכלל, בעלי חיים ואת כל הארץ שלנו. יש ביצורים אחרים קסם בלתי מוסבר בשבילי, אני חושבת שזה כי בני אדם יצרו כל כך הרבה רוע ונזק בעולם, וכל השאר פשוט קיים, נתון למעשים שלנו. בתור אחת שנולדה לעיר מפותחת במישור החוף, שגדושה בבניינים וילדים, לא באמת הוטמעו בי ערכים של טבע. ההפך, לא אהבתי את הטבע, נמנעתי מלצאת לטיולים והעדפתי לה

א הכרתי עד היום אפילו את השם <mark>לבנה מושון</mark> והספר הזה הפתיע אותי לטובה.
אני בכוונה מתחיל מהסוף כי בעיני זהו ספר שכולו עונג.
כמה עומק ורגש יש בדמות הראשית ואיזה סיפור מעניין ומרתק שמדבר על לא מעט נושאים חשובים.
תמר בוברוצקי היא סטודנטית לעבודה סוציאלית ואלמנה מזה כשנה וחצי
סשה בעלה איבד עצמו לדעת.
תמר סובלת מנכות פיזית ידה השמאלית לא התפתחה וחסרים לה שני אצבעות וזה ליווה אותה כל חייה בכל מקום שבו

ספר יוצא מהכלל. סיפורה של צעירה אלמנה, סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית,שמגיעה למשתלה כדי להשלים הכנסה. היא אינה רצויה
במוסדות טיפולייפ של ילדים בסיכון "כי הנכות שלה מדבקת". מערכת יחסים של עוינות ומשיכה מתקיימת בינה ובין בעל המשתלה, ומהצד השני מחזר אחריה עמית ללימודים. במשתלה חבויים סודות מוזרים, הקשורים באבי בעל המשתלה. ספר של עבודת אדמה, שתילים, אין סוף פרחים וצמחים, אנשים יוצאי דופן ופרצי רג

ספר שמדבר על אהבה. אהבת הורים, אהבת סב/סבתא, אהבת בעל, אהבה אסורה, אהבת חברות וגם על היעדר אהבה ואיך כל זה משפיע על נפש האדם (במקרה הזה גיבורת הספר). אהבתי את הכתיבה - המדויקת והחדה, אהבתי את נושא הספר יוצא הדופן (הלקות הגופנית של הגיבורה ונושא הצמחים שדרך אגב די מגניב שיצא שקראתי את הספר בדיוק בטו בשבט). אישית התאכזבתי מהסוף הלא ברור כ"כ לטעמי אבל למרות זאת שווה לקרוא אותו.

כשקראתי את הספר הרגשתי שהדמויות עומדות לידי, טבעיות וזורמות, כמו שכנים מחדר המדרגות שלי, ואני לוקחת חלק בדיאלוגים ובהתרחשויות שלהן. מיכה, הדמות המובילה, מחפש תירוץ לפגוש את האישה המצודדת דורה, שהגיעה עם הזקנה זושה להלוויית אמו. מה שמתחיל כתירוץ קלוש לדעת את ההיסטוריה המשפחתית, מאבד שליטה בהמשך. הוא מתחיל להקשיב בעניין הולך וגובר, הגילויים מקבלים ממדים חדשים, החשיפה לעברה של אמו משלימה חלקים בחורים

אם ככה נקרא ספר ביכורים , אני כולי ציפייה לספר השני.
כתיבה מענגת , דמויות נפלאות , כאלו שנכנסות לך ללב , מסוג הספרים שהגעת לדף אחרון ולא הבנת איך זה קרה.

ספר נפלא!